חני ישבה מול היועצת החינוכית ובעיניים אדומות ואמרה: "אני כבר לא יכולה לראות יותר את הבת שלי כ"כ סובלת. כל דבר מפחיד אותה. אם יש דפיקות בדלת היא מיד מסתתרת בבגדיי, את הדרך לביה"ס אני חייבת לעשות לצידה גם בהלוך וגם בחזור, זה קשה לי. אינני יכולה כבר להשתמש במעלית כי אין מצב שהיא תסכים להיכנס איתי אז אני צריכה לעלות ארבע קומות ברגל ולא פעם כששקיות עמוסות בידיי. הלילות נהפכו לסיוט של ממש, היא לא מסוגלת לשכב במיטתה בחושך. הבובה על המדף נדמית לה כמפלצת, ידית הארון הופכת למקק והבגדים במתלה נראים לה רוחות רפאים- וכך אני צריכה להיות לצידה עד חצות לילה כשסוף סוף היא נרדמת. אין לי כבר לא יום ולא לילה, אני סביב הפחדים שלה 24/7 די, אני עייפה."
היועצת המדופלמת ישבה מולה והביעה אמפתיה. אחר פתחה ואמרה: "ראי נא חני, הבת שלך מפוחדת מפני שאת נותנת לזה מקום. עליך להסביר לה כי אין כל בסיס אמיתי לפחדיה ואז פשוט 'לזרוק אותה למים' או אז היא תיווכח שבאמת אין ממה לפחד. למשל אם היא בוכה בחושך פשוט הדליקי את האור ואמרי לה "את רואה? אין כאן כלום, אין מה לפחד, לילה טוב!" ואז עזבי אותה והתעלמי מבכיותיה. גם לגבי המעלית כך. פשוט הזמיני את המעלית והכניסי אותה אליה בכוח, אחרי כמה פעמים היא בעצמה תראה שלא קורה כלום! ובדרך לביה"ס פשוט היעלמי לה באחת הסמטאות וכך לא תהיה לה ברירה אלא להמשיך ולצעוד לבדה לביה"ס, כך היא בוודאי תתגבר ותראה שבאמת אין ממה לפחד, שיהיה לך בהצלחה חני." חתמה היועצת את הפגישה.
חני עשתה בדיוק כפי שהורתה לה היועצת והתוצאה הייתה שאכן הפחדים נהפכו לבעיה צדדית. לא בגלל שנעלמו אלא בגלל שפינו את מקומם לבעיות גדולות ונכבדות מהן שהחלו להופיע. הילדה החלה לגמגם ולהרטיב- גם באמצע היום. בנוסף על כך החלו עוויות ותנועות בלתי רצוניות להופיע בשרירי פניה. זה מה שקורה כשמפתחים תאוריות חינוכיות תוך כדי לעיסת הלחם או כשסובלים משעות של שעמום יתר במשרד הייעוץ…
עוד באתר:
נציג ברשותכם דרך טיפול מעט יותר הגיונית: מהו מקור תחושת הפחד? תחושה של חוסר אונים. גם חיידקים הם מאוד מפחידים. פעם היו אנשים מתים בכמויות כתוצאה ממחלות כמו פוליו, מלריה וחוליר'ע. אנשים רעדו ממחלות אלו כיון שעמדו מולן חסרי אונים. משריחם הקב"ה וגילה לנו את הפניצילין (עקב תאונת מעבדה…), פיתחנו את האנטיביוטיקה, חוסר האונים נעלם ואתו גם הפחד ממחלות אלו.
הורים יקרים. הבה נלמד את ילדינו לא לעמוד חסרי אונים אל מול הפחד. אפשר למשל לשבת עם הילד ולצייר לו על נייר כיצד פועלת המעלית, מה קורה בפיר ומה הם אמצעי הבטיחות המותקנים בה. לא לומר לילד "המעלית לא תיתקע…" – זה לא נכון. יש ללמדם מה ניתן לעשות כשמעלית נתקעת. נוכל לאמן את הילד בהדרגה.
בתחילה ניכנס עמו למעלית רק לשניונת ומיד נברח אתו החוצה, אח"כ נעלה אתו רק קומה אחת כשאנו מצוידים בטלפון פתוח כשאבא נמצא מעבר לקו ומשוחח עמו בדרך וכך אט אט תהפוך המעלית ממלכודת מתכת מאיימת למשהו קצת פחות מנוכר. נוכל גם לתרגל עם הילדה הליכה משותפת לביה"ס כשאמא צועדת שני מטרים מאחוריה ומדברת אתה כל הזמן ומסכמים שהילדה לא מסתובבת אחורה כלל. כך תתרגל הילדה בהדרגה שהשמיים לא נופלים גם כשלא נמצאים צמוד לבגדיה של אמא. כך נעניק לילדים כוחות להתמודד, תחושת חוסר האונים תרד וממילא הפחד גם יתמוגג. בהצלחה.
—
הסדנא הקרובה של הרב ברזילאי תיפתח אי"ה ביום שלישי כ"ח שבט בבית הכנסת אוהל אברהם רח' עקביא בן מהללאל 2 רובע ז' אשדוד לפרטים והרשמה: 0583-222-705.
