שמות ומשמעויות – מירי שניאורסון

תשמעו סיפור, סיפור שמצאתי בספר סיפורי חסידים שליקט הרב שלמה יוסף זוין:

"פעם אחת בא חסיד אחד לרב הקדוש רבי שלמה מרדומסק ז"ל, בעל ה"תפארת שלמה" ומסר לו "קוויטל" כלומר פתקה, כנהוג. ואחר כך אמר להרב:

– בהיותי בדרך לרדומסק פגשתי באיש אחד ממכירי וּבִיקש ממני כי כאשר אהיה אצל כבוד הרבי אזכיר לפניו חולה אחד הזקוק לרחמים, ואמר לי את שם החולה ושם אמו, אבל מחמת טרדותיי שכחתי את השמות, וכמה שיגעתי להיזכר לא הועלתי מאומה, ואיני יודע לא שם החולה ולא שם אמו.

אמר לו הרב:

– ואם אינך יודע את השמות, איך אוכל להתפלל בעד החולה?

שתק האיש, שתק גם הרב כמה רגעים, ואחרי-כן אמר להאיש:

– אולי כך הוא שם החולה?

נענה האיש בהתפעלות ואמר:

– כן. רבנו. כן!

חזר הרב ושאל:

– ואולי שם אמו של החולה כך הוא?

– כן. נזכר האיש והֵשיב מתוך התפעלות עצומה – ודאי כן!

וכל העם העומדים בִּשְעת מעשה השתוממו מאוד לראות את רוח הקודש של בעל "תפארת שלמה". כשראה הרב את תימהונם נענה ואמר להם: היודעים אתם מנין אני יודע את שם החולה ושם אמו? יש לנו חומש המתחיל ב"ואלה שמות בני ישראל", ושם נמצאים כל השמות של בני ישראל, ומצאתי שם גם את השמות של החולה ואמו.

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" –

מהי משמעות השם שלכם? מדוע נקראתם דווקא בשם זה? האם, לדעתכם, שמו של האדם משפיע עליו?

"ואלה שמות בני-ישראל… שבעים נפש…"

שקולים הם ישראל כצבא השמים. נאמר כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא". אף הקב"ה, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו (מדרש רבה)

מספר, מעצם טיבו, מבליט את המכנה-המשותף של הדברים הנמנים, וּמטשטש את ההבדלים הקיימים ביניהם. לעומת זאת, קריאת שם משקפת את המיוחד והשונה שיש בכל פרט וּפְרט בִּפְני עצמו.

בכל יהודי קיימות שתי הבחינות גם יחד: "מספר" ו"שם".

המספר רומז לִנְקודת היהדות המשותפת. נקודה שווה אצל כל בני – ישראל. קריאת שם רומזת לַסגולה וליתרון המייחדים כל יהודי.

לכן התבטאה חיבתו של הקב"ה לישראל בִּשְני דברים אלו, כדי להודיע גודל חיבתם הן מצד נקודת היהדות המשותפת לְכולם, והן מצד מעלתו המיוחדת של כל יהודי וִיהודי כִּפְרט. ועל-דרך מה שנאמר "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא". וזה מה שכתוב בִּתְחילת פרשתנו: ואלה שמות בני ישראל… שבעים נפש.

ביהדות קיים מתח בין תפיסות מנוגדות בַּאֲשר למשמעות השם הניתן לילד. יש מקורות המדגישים את מעשי האדם ותופסים את השם כְּביטוי להעדפות ההורים וּלְצִיפיותיהם: "שלשה שמות נקראו לו לאדם. אחד מה שקוראים לו אביו ואמו. ואחד מה שקוראין לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו".

וישנם מקורות, קבליים בעיקר, המייחסים משמעות מאגית-גורלית לשמו של אדם. "לעולם יבדוק אדם בשמות… כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע".

היהדות מעודדת קריאה בשמות עבריים וּבְשמות הנושאים משמעות חיובית. תמיד כדאי לבדוק מי היה האיש שאת שמו נותנים לתינוק, שמא ההיסטוריה שלו אינה עולה בקנה אחד עם כוונת ההורים.

אפשר לחפש שמות הולמים בְּפרשת השבוע של השבת הסמוכה ליום הלידה וּבְחגים הסמוכים. לעתים יש רצון או צורך לקרוא על שם קרוב משפחה שנפטר, וּבְמרבית עדות ספרד – אף על שם קרוב חי.

והכי מעניין זה שבסופו של דבר נתינת השם היא בִּבְחינת נבואה קטנה שניתנה בהורים.