כתוב בפרשה: "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה.." אומר רש"י 'להגיד שבחו של אהרון שלא שינה' שואל אבא מה ראו כאן לשבח את אהרון בהדלקת הנרות שלא שינה? האם יעלה על הדעת שצדיק כמו אהרון ישנה משהו ממצוות ה'?
אלא מסביר אבא שמדרך העולם שבפעם הראשונה מתלהב האדם לדבר מצווה וככל שהוא חוזר עליה הולכת ויורדת ההתלהבות של עושה המצווה. ולכן מציין כאן הכתוב שבחו של אהרון שבכל 39 השנים שהדליק את המנורה מידי ערב לא שינה דבר מאופן קיום המצווה כמו בפעם הראשונה ומעולם לא נעשתה עבודת הקודש של אהרון מתוך הרגל ושיגרה כי אם בקדושה ובהתלהבות של קיום מצווה חדשה.
באותו עניין מוסיף אבא ואומר אף על פי שאהרון נבחר לשמש כהן גדול קרוב לשכינה לא שינה דבר מאורחותיו עם הבריות והיה כל ימיו "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.."
עוד באתר:
וזה מה שאומר רש"י להגיד שבחו של אהרון שלא שינה את עצמו ואת היחס הנפלא שלו לבני אדם אלא כל ימיו נהג בענווה וצניעות ולמרות שהיה הכהן הגדול זה לא שינה אותו במאום.
—
"וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם" אבא כמו תמיד, דאג להביא דברים בשם אומרם ומביא כאן פירוש של השל"ה הקדוש שמסביר בביטוי "על הצר הצורר אתכם.." אין הכוונה רק לאויב חיצוני אלא מרומז על האויב הפנימי של כל אדם מישראל הלא הוא יצר הרע שמסית ומדיח אותנו. ולכן לא כתוב כאן "וכי תבוא מלחמה.." בלשון יחיד אלא "וכי תבואו" בלשון רבים כי המלחמה עם יצר הרע היא מלחמה תמידית שאינה פוסקת לעולם.
—
"וזה מעשה המנורה מקשה זהב.." כרגיל אצל אבא הכל מרומז בתורה וכאן הרמז הוא שאמרו חז"ל גובהה של המנורה היה י"ח טפחים ולכן הפסוק מתחיל במילה "וזה" בגימטריא = 18.
שבת שלום ומבורך!
