אין לגרש את הרגש

מיום שנוצרנו מחפשים אנו להרגיש טוב ובורחים מכל מה שמרגיש רע. זהו טבענו, אנו מנסים לסלק , להקיא ולהוקיע מתוכינו את הרגשות הקשים, הפחד, הכאב, האכזבה, הבושה וכד'.

חלקינו אף בורחים מכל רגש שהוא, אפילו זה הנקרא טוב כמו שמחה, אהבה והתפעלות , שמא חלילה נתאכזב או אף מבלי משים לב, רגש כואב יתעורר בליבנו. מכאן, עדיף לדידם לסגור הרמטית את ברז הרגשות.

אולם, יש לדעת כי הרגשות אינם נעלמים, אינם מתאיידים ואינם נמוגים. הנפש היא כמו משק סגור, הכל נשאר בפנים – השאלה איך ובאיזו צורה הרגש נטמע פנימה?

רגש שאינו מקבל מרחב ראוי בנפש, דוחק הוא לצאת החוצה בכל כוחותיו, אם זה באמצעות הגוף כמו מיחושים למיניהם, סימפטומים פסיכוסומטיים וכד' או באמצעות רגשות יותר בסיסיים הקיימים בכל יצור, למשל בושה יכולה לסלול דרכה דרך תחושת חרדה, וכן חולי נפש למיניהם, או אף באמצעות השלכת הרגש על יקירנו (בן/בת זוג, ילדינו).

 

כיצד נעזור לילדינו ולעצמינו להכיל את הרגשות?

 

דבר ראשון, אין לבטל את הרגש. אין לומר 'אין מה לפחד', 'אל תעשה עניין מזה', 'זה לא כואב'.

דבר שני, הכירו בקיומו של הרגש. רגשות הם טבעיים ובריאים לנפש. למשל פחד, זהו רגש בסיסי שעוזר לנו להיזהר מפני סכנות.

דבר שלישי, הזמינו את הילד לספר על החוויה שלו, להכיר לנו ולו את החוויה. הזמינו את עצמיכם להתבונן בחוויה שלכם, ללמוד עליה ועל משמעותה. לא פעם, מגלים אוצרות נפש על עצמינו.

דבר רביעי, תנו לגיטימציה לסבלו של הילד ולסבלכם. 'מאד מאכזב אחרי שכל כך הרבה טרחת'

דבר חמישי, שתפו את ילדיכם ויקירכם ברגשותיכם ובחוויותיכם האישיים (בהתאמה לגיל הילד ולמצבו). עשו זאת בצורה טבעית ונינוחה, לא חלילה היסטרית. למשל, 'כשנסעתי היום מאד חששתי שהרכב יחליק בכביש הרטוב, לכן נסעתי לאט ובזהירות' . כן, גם אבא חושש.

זכרו ! רגש אינו ממית, רגש אינו קטסטרופה, רגש הינו חוויה אנושית המשותפת לכל אדם בתבל.

עולמינו הרגשי יכול להכיל מגוון, עושר ועומק של איכויות רגשיות. בחנו האם אתם משתמשים במכלול הרגשות? גם אלו הנחשבים לחיוביים וגם אלו הנחשבים לשליליים

ה'חיוביים'- שמחה, אושר, אהבה, סיפוק, נחת, תקווה, נחמה, רוממות רוח, אתגר, הנאה, קירבה, שביעות רצון וכו'

ה'שליליים'- אכזבה, פחד, צער, אשמה, תסכול, עצב, כעס, ריחוק, שנאה, עלבון, ריקנות, בדידות, החמצה, וכו'

כאשר נתבונן ברגש, נלמד להכירו, לחוות אותו כפי ממדיו הוא, ממילא יהפוך הוא ליותר מוכר ויותר ידידותי לנו, ומכאן תקל עלינו הדרך להכילו בנפשינו.