גיבורת השבת / פרק א': השבת הראשונה שלי

מכתבים למורה: מכתביה של תלמידה למורתה בהן היא מתארת את התמרון בו היא נעה כשהיא מנסה לשמור שבת בביתה מבלי לעורר את כעס הוריה

אפרים דוד

י"ד באב תשע"ח, 26/07/18 10:43 עודכן: 23/09/24 23:31

א+

א-

נרות שבת, אילוסטרציה | צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90

בשבועות הקרובים נביא כאן את יומנה המופלא של מעיין, תלמידה גיבורה מאחד מבתי-ספר הקירוב של 'החינוך העצמאי' ברחבי הארץ, המתארת בשפתה את האתגר העומד בפניה לשמור שבת כהלכתה בחשאי, בבית שאיננו שומר תורה ומצוות, כדי לא לעורר את כעס משפחתה.

יומן מרטיט כתבה הילדה עבור מורתה בבית הספר התורני והועבר לה מידי מוצאי שבת. מבין שורותיו ניתן לחוש את המאבק העוצמתי והשקט אותו היא מנהלת בכל שבת, את האתגרים הרבים הניצבים בדרכה, ובעיקר את גאוותה של ילדה יהודיה שניצוץ הקדושה מפעם בקרבה, כיצד היא מאושרת מכל רגע בו הצליחה לעמוד בניסיון הקשה של שמירת השבת בסביבה משפחתית חילונית.

יומן מטלטל זה המובא כאן בשינויי עריכה מתבקשים, מספק הצצה נדירה לחייהם של ילדי "קרן ההסעות" הגיבורים, העוברים בכור המבחן הקשה של שמירת המצוות בבתים שעדיין נותרו רחוקים. אלו הפירות המזהירים של ילדי ישראל הטהורים, שזכו לחינוך תורני בזכות "קרן ההסעות" ומחזיקים בו בכל הכוח, בתעצומות נפש נדירות.

"שבוע טוב מורתי היקרה, מה קורה?
אני מרוגשת מאד לספר לך שזו השבת הראשונה בה הצלחתי לשמור הכל. בשישי בערב הדלקנו נרות שבת, ביקשתי שה' יעזור לי לשמור שבת והתפללתי גם עליך. אחרי הנרות רציתי לישון אך לא נרדמתי. לא נורא. אף אחד לא רצה לעזור בעריכת שולחן שבת, אמרתי, אין בעיה, אני אערוך. סידרתי צלחות, סכו"ם, הנחתי את החלה ואת גביע הקידוש והמלח וקראתי לכולם שיבואו. אמרו לי, מדוע לא הוצאת כלום מהמקרר? אמרתי, כעת תורכם.. (האור במקרר נדלק בפתיחה) הם הביאו את השאר, אחרי הקידוש ישבנו בסלון ואבא שלי עשה תשחץ…"

"אבא שלי שאל אותי שאלה בתשחץ שקשרה למזון, והוא אמר "כמו בברכת המזון". נזכרתי פתאום ששכחתי לברך ברכת המזון. הסתכלתי על השעון וראיתי שיש לי עוד זמן לברך, ברכתי והלכתי לשטוף שיניים כי רציתי לעלות לישון. עשיתי זאת בחושך. אבא שלי שאל אותי, למה בחושך? עיניתי לו כי שכחתי להדליק את האור. סיימתי וברחתי למיטה כדי שלא ידברו איתי על זה".

"בשש בבוקר קמתי, נטלתי ידיים ושטפתי פנים והתפללתי. חיכיתי שבני המשפחה יקומו כדי שיוציאו לי את השוקו מהמקרר… אמא ביקשה שאכין לה נס קפה. השבתי: עוד מעט. היא ביקשה שוב, ושוב דחיתי אותה ב"עוד רגע". היא התעצבנה וביקש מאחותי. אחר כך ישבנו בסלון ודיברנו, למזלי אף אחד לא הדליק את המכשיר.."

"התחלתי לעזור בעריכת השולחן. התחיל לכאוב לי הראש. שכחתי לפני שבת למלאת מים, אבל בארון המטבח היה שישיית מים ומזגתי מהבקבוק לכוס. שאלו אותי, למה את שותה מהבקבוק ולא ממכשיר ה'תמי-4'?, עניתי, לא מתחשק לי לשתות קר עכשיו. לאחר הארוחה ממש כאב לי הראש, רציתי לומר תהילים אבל לא יכולתי. כדורי הנורופן היו במקרר ולכן לא יכולתי לקחת אותם. לא נרדמתי, וחשבתי כיצד אני יתחמק ממקלחת בשבת.."

"זכרתי שביום שישי רציתי לקחת משהו מארון האמבטיה והוא היה מבולגן, עלה לי רעיון שאם יבקשו ממני להיכנס, אכנס ואסדר את הארון ואחכה ליציאת שבת. בשעה ארבע ביקשו ממני להיכנס לאמבטיה כי כולם כבר התקלחו. אמרתי, בסדר, אני מסדרת, וכך משכתי את הזמן. בבית יודעים שיש לי 'שריטה' כזו שכשאני רואה משהו מבולגן ואני מחליטה לסדר, שום דבר לא מזיז אותי מזה. וכך נמשך הזמן, יצאתי לבחור לעצמי פיג'מה, משימה שארכה דקות ארוכות, עד שראיתי שיצאה שבת, אמרתי "ברוך המבדיל" ונכנסתי…"

זאת השבת הראשונה שהצלחתי לשמור הכל!!