שקט יחסי שרר בסוף השבוע לאורך גדר המערכת בגבול רצועת עזה.
הצלפים התפרסו כבר משעות הבוקר וכוחות השריון, האוויר והיבשה תצפתו לעבר הגדר ובעיקר למה שנעשה מאחוריה. עד הצהרים הכל היה שקט.
ואז הכל החל. משעות הצהריים התקהלו כ-8,000 מפרי סדר אלימים בחמישה מוקדים לאורך הגדר ברצועת עזה. הפרות הסדר האלימות לוו בניסיונות לחבל בתשתיות הביטחון בגדר.
עוד באתר:
מספר מתפרעים חצו את גדר המערכת בדרום רצועת עזה, השליכו בסמוך לגדר מטען ובקבוקי תבערה וחזרו לרצועת עזה. בתגובה, תקף טנק של צה"ל עמדה השייכת לארגון הטרור חמאס.
למעט עוד שני מקרים שבהם תקף צה"ל עמדה ממנה שוגרו בלוני תבערה לא היו אירועים חריגים.
ולמה כל ההקדמה הזו?
כי בחודש האחרון, בשקט בשקט, בחדרי חדרים במצרים, יושב ראש המודיעין המצרי כאמל ויחד עם נציגים שונים רוקח מרקחת שתונח בצהרים לפני חברי הקבינט. עיקרה של המרקחת היא חזרה למעשה לימים שלפני ה-30.3, אז החלו המהומות.
חמאס לא ישגר עפיפוני ובלוני טרור והפתיח לעיל לא יתקיים, במקביל ישראל תאפשר הכנסת ציוד ומזון בהיקפים גדולים כולל החזרת מרחבי הדיג. מצרים מצידה תפתח את מעבר רפיח.
זה יקרה בתוך שבוע.
במקביל ינסו להביא לידי סיום את הקרע הפנים פלסטינאי. זה לא באמת יתבצע, אבל כרגע יש לכולם את הסיבות ובעיקר את האינטרסים להסכים. למצרים, כדי לקבל מעמד טוב יותר מצד ארצות הברית ולהיחשב למדינה מובילה. לחמאס, כי כרגע כל ניסיונותיו כשלו ולא נשאו פרי ולישראל זה יתן זמן להשלים את המכשול ולסכל את כל איום המנהרות ביבשה ובים.
כל עוד לא הוחלט על פירוז החמאס (דבר שלא נראה באופק) והחזרת השבויים והנעדרים, ההסכם לא מושלם. אבל במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, המציאות הרבה יותר מורכבת ולהשיג מושלמות נצטרך עוד לחכות. כרגע העיניים נשואות בעיקר לצפון. עזה יכולה להיכנס לתרדמת.
