שבוע טוב מורתי. מה קורה? איך עברה השבת?
טוב, אז השבת הצלחתי הכל! חוץ מפעם אחת, לצערי, שסגרתי בטעות את המקרר. בערב שבת הדלקנו נרות התפללתי עליך ועלי לאחר מכן ישבנו בסלון. הם ישבו בסלון וצפו, ואני הלכתי למיטה ונרדמתי. העירו אותי בשש וחצי בערב לארגן את השולחן לקידוש ועזרתי לערוך.
עשינו קידוש ובאמצע הקידוש נזכרתי במשהו מצחיק והתחלתי לצחוק. לא הבינו מה קרה לי, פתאום כולם צוחקים ולא הצלחתי לשתות מהיין מרוב צחוק.. ביקשתי מה' שככה אצחק כל השנה ולא רק אני אלא כל עם ישראל.
עוד באתר:
אחרי הסעודה עזרתי לפנות את השולחן והלכתי לחדר לברך ברכת המזון. החדר היה חשוך אז קצת היה לי קשה לקרוא מילות הברכה וכו' אבל זכרתי את זה בע"פ. כשסיימתי, יצאתי מהחדר והם שוב ישבו בסלון וצפו ואני לא התייחסתי ואפילו לא הפריע לי, כי כל השבוע לא צפיתי בדברים האלו וניסיתי ממש להתרחק מזה.
בשעה תשע לא הייתי עייפה, אבל בכל זאת הלכתי לישון. אמרתי קריאת שמע ונכנסתי למיטה אבל לא הצלחתי להירדם. בתשע וחצי קמתי, ראיתי שאימא שלי ואחותי כבר ישנו ורק אבא נשאר ער. הייתה לי שמחה גדולה בלב והתחלתי לרקוד. אבא שלי אומר לי, כמה את רוקדת? עשית לי כאב ראש. אמרתי לו, זה רק 5 דקות, הוא אמר לי: חמודה, השעה 12 בלילה. אמרתי מה? איך הרגשתי שעברו רק 5 דקות. כנראה בגלל השמחה הפנימית שלי בשבת.
למחרת התעוררתי בשעה שש בבוקר, ומאד רציתי להישאר במיטה לישון אבל ידעתי שזה יצר הרע, כי אם לא אקום עכשיו לא תהיה לי הזדמנות להתפלל. קמתי, שטפתי פנים, נטלתי ידיים והלכתי להתפלל. בשעה שבע וחצי סיימתי, אמרתי לעצמי, יש לי זמן לחזור לישון עד שכולם יקומו. כמובן לא שלא נרדמתי. פשוט ישבתי על המיטה. אח שלי קם ופתח את המקרר, ובגלל זה יכולתי להוציא את השוקו. אבל הוא כבר החזיר את החלב, ומבלי משים ולמרבה הצער פתחתי את המקרר להחזיר את השוקו.
בינתיים אף אחד לא הדליק מכשיר צפייה ושמחתי. בשעה 12 עזרתי לערוך שולחן. לאחר הארוחה הלכתי לחדר לברך, ואז הספר שקראתי שבוע שעבר (על החיים לאחר המוות) בצבץ מהמגירה ולא סיימתי אותו, אז המשכתי לקרוא ואני קוראת ובוכה כי זה לקח אותי למקום שבו אני נמצאת. היו שם דברים שפשוט ריגשו אותי עד דמעות.
בשעה שתיים סיימתי לקרוא וראיתי איך הזמן טס. שמחתי מאד ורציתי שוב לרקוד, אבל בדיוק אחותי שמה שירים בטייפ אז נאלצתי לא לרקוד וגם לא להתייחס לשירים. בשעה שלוש אמרו לי להיכנס למקלחת, שוב התחלתי לדחות. אמרתי, עוד כמה דקות. התעקשו ואמרו – לא, עכשיו. אמרתי, טוב ושוב התקלחתי במים קרים בגלל האיסור. כשיצאתי מהמקלחת חשבתי, כמה אני צריכה להודות להקב"ה שביום שבת אני מתקלחת במים קרים ואפילו לא מתקררת, ולא רק על זה אלא על הרבה דברים נוספים. אמרתי כמה פסוקי תהילים והרגשתי מסופקת.
אח שלי ביקש ממני להכין לו תה. אמרתי, דיי, אני לא עושה, קר לי. אחר כך אחותי ביקשה ממני לסגור את התריס החשמלי, אמרתי שקר לי. ואז הם אמרו לי: איזה עצלנית את, אבל אני אמרתי, קררר לי וזה לא אומר שאני עצלנית, אבל עדיף לי שיחשבו ככה כי זה יותר טוב בשבילי.
כך הצלחתי לשמור שבת נוספת, וזו בשבילי שמחה גדולה וגם קצת עצב, כי הייתי יכולה לשמור יותר. גם אתמול, אחרי השבירה שהייתה לי הרגשתי שקמתי יותר חזקה. אני הולכת לאכול ולכוון לסעודת מלווה מלכה.
אני מאושרת שהצלחתי לשמור שבת שלישית!
