מרגש: כשפגשתי את "המשמחים" במחלקת אונקולוגיה • צפו

תיעוד מיוחד מרגעים נעלים במחלקת האונקולוגיה בתל השומר | החיוכים והשמחה שמשנה את סדר יומם של החולים והרגעים שבהם הבנתי, הם מוותרים על "בין הסדרים" לטובת סדר מיוחד במינו

אפרים דוד

ד' באלול תשע"ח, 15/08/18 11:54 עודכן: 23/09/24 23:48

א+

א-

פגשתי בהם באקראי, שבאתי לבקר חבר של"ע חלה במחלת הסרטן, ישבנו ושוחחנו. ניסינו לשכוח קצת מהמכשיר המטרטר, אבל לא היה אפשר לטעות במבט הכאוב שלו, בכאב הפיזי, ולא פחות בכאב הנפשי, במחשבה על המשפחה והילדים. לאחר שעה של שקט מדכא ונוראי שרק מחלקות הסרטן יודעות לייצר, נשמעו דפיקות בדלת, "אפשר להציע לכם ארטיק?" שאל האדם שנכנס, כן בוודאי, איזה סוג יש היום? שאל חברי, שעל פניו סופסוף עלה חיוך אמיתי,
מי הגיע היום? נכנסים?! ספק שאל ספק אמר.

הם נכנסו, ואיתם האנרגיה שובת הלב, הם הגיעו חמושים בגיטרות וקחון (יודעים מה זה? אני לא ידעתי.. סוג של כלי הקשה), סה"כ חמש חברים, שבאו חושך לגרש, שיר ועוד שיר, שירי רגש עם דמעות שמצאו מקום לפרוק, ממשיכים עם שיר קצבי, כשניכר על חברי שכבר שכח לרגע לשם מה הוא כאן.. האחות נכנסה לחבר כימותרפיה, וחברי מבקש, תמשיכו תמשיכו ככה יותר קל לקבל את הטיפול.

כשהם כבר יצאו העזתי לשאול, מה זה? מי זה?
"הם, המשמחים של רחשי לב, ממש נקודה של אור בתוך בחושך, מגיעים לבקר אותי כמה פעמים בשבוע, להאיר בתוך החשיכה, רק חבל שלא מגיעים יותר, וכשהם לא כאן, לפחות הסרטות מהם נשאר לי, הרי רק לפני שבוע היינו ביחד שחגגו לי יום הולדת 26, שהכל עדיין היה טוב, וזה אומר שכנראה ממש הזדקנתי, הוא אומר בצחוק עצוב, אם היית יותר צעיר, הייתי נמצא במחלקת ילדים, שם יש יותר שמחה, כאן, במחלקת "מבוגרים" האווירה ממש קשה, לפחות המשמחים לא מדלגים עלינו".

מיד אחרי שיצאתי מחברי, יצרתי קשר עם "המשמחים" ונפגשנו בארוחת צהריים שלהם, בבית הילד של רחשי לב בתוך תל השומר (מקום מדהים ששווה כתבה בפני עצמה), הבנתי שהם קבוצה של אברכים ובני ישיבות שמגיעים לשם "בין הסדרים", לחטוף מצוות. בקשתי לשמוע מכלי ראשון על ההתנדבות המופלאה, ביקשתי להתלוות לסיור מצולם, לסיור בשידור חי, התשובה היתה, לא! חד משמעי! הם הסבירו, "אנחנו לא מגיעים לכאן להתפרסם, לא נעים לחולה מבוגר להצטלם ולהתפרסם, זו התנדבות בחסד מלא!".

"אז למה מבוגרים? למה לא בילדים?", שאלתי ולאחר הסבר קצר הבנתי, הם מחפשים את המקומות שבאמת נצרך שיבואו אליהם, אם אין אני ל(י)מחלקות המבוגרים, מי ל(י)מבוגרים כן?
רק אחרי שהסברתי שפרסום של הפרויקט המדהים הזה יביא עוד מתנדבים, הם נתנו רשותם לכתבה, אך לא לסיור מצולם… השגתי מעט תמונות, רק חבל שאת ההרגשה המרוממת של הנתינה והשירה הם לא יכלו לצרף לכאן.