היי, שבוע טוב מורתי היקרה,
מה קורה? איך עבר שבת?
אצלי עברה במאמצים גדולים. זה התחיל כשניכנס לנו שוב עכבר לבית ועוד לחדר שלי, כך שכל השבת נאלצתי להיות בסלון עם כל הפיתויים שם… לפני שבת הדלקנו נרות והפעם את התוכנית שאני אוהבת הקדימו לארבע וחצי, אז בהדלקת נרות ביקשתי שהקב"ה יעזור לי לא להתפתות ולראות אותה, ואם אפשר שכמה שפחות ידליקו את המכשיר. איך שאמרתי את זה השתרר שקט, המכשיר כבה. אבא שלי אומר: הוא כבה לבד, ואז אני אומרת: וואי, זה היה מפחיד. עכשיו הם מנסים להדליק את המכשיר והוא לא נדלק, רק כשהסתיימה התוכנית המכשיר נדלק. ראיתי בחוש איך התפילה שלי התקבלה…
עוד באתר:
בשעה 6 עזרתי לערוך את שולחן השבת לקידוש, אחרי הארוחה ישבתי בסלון כדי לברך ברכת המזון ובירכתי בע"פ והמשפחה דיברה איתי ואני לא יכולה לענות, אז לקחתי את העיתון והתחלתי "לקרוא" אותו כדי שיראו שאני עסוקה במשהו. כשסיימתי לברך אמרתי, קראתם לי? והנה, בגלל שאני בסלון, כל רגע אומרים לי לעשות דברים: תכבי את האור, תדליקי את האור, תביאי דברים מהמקרר, תכיני תה, וכל פעם התשובה שלי היא: קר לי, אני לא עושה כלום וכו. זה הכעיס אותם עד שהתעצבנו עלי אבל לא היה ממש אכפת לי.
בשעה 4 לפנות בוקר קמתי והיה חושך, רציתי ללכת להתפנות והיה לי יצר גדול להדליק את האור, פחדתי שלא יצא לי עכבר. אני עומדת ככה חמש דקות על המתג ומתלבטת האם להדליק או לא, ואז אמרתי, טוב אני מדליקה. היצר הצליח כמעט להשתלט עלי. בסופו של דבר הצלחתי להתגבר על הפחד ועל היצר ולא הדלקתי את האור!
קמתי בשעה שבע, כולם כבר קמו חוץ מאחותי. אמרתי, אני אשאר עד שאחותי תקום ואעשה את עצמי רדומה. בשעה שמונה היא לא קמה וגם בתשע לא קמה, אמרתי טוב, אני אקום. נטלתי ידיים שטפתי פנים, צחצחתי שיניים התפללתי אבל רק את ברכות השחר כי רק את זה אומרים במשפחה שלי. ואז פתחו את המקרר אז הוצאתי מהר את האייס-קפה והחזרתי וישבתי בסלון. דיברנו ופתאום הדליקו את המכשיר. אני מנסה לא להסתכל והנה זה שידור חוזר של התכנית של אתמול. במאמצים רבים הצלחתי שעה שלמה לא להביט למרות שזה היה מול הפנים שלי. לא הסתכלתי אפילו קצת. פשוט לקחתי את העיתון וקראתי מאמרים..
עזרתי להכין את סעודת השבת, אכלנו בירכתי והייתי נורא צמאה. לא יכולתי לפתוח את המקרר וגם לא היה בקבוק מים בארון, אז לקחתי תפוז ואכלתי. היה טעים דווקא והוא העביר את תחושת הצימאון. הם עלו לנוח צהרים וחברות באו לקרוא לנו. הייתי עם פיג׳מה כי גם בגדים לא יכולתי לקחת מהחדר אז היינו במדרגות ודיברנו ועברה שעה בצ'יק.
בשעה בארבע קראו לנו, ביקשו ממני ומאחותי להיכנס להתקלח, השבתי בשלילה. שאלו מדוע, אמרתי כי הבגדים שלי בארון בחדר ואני מפחדת להיכנס לשם. וגם אחותי אמרה את זה. הם אמרו טוב, תעשו מה שבא לכם. חיכיתי שתצא שבת, אמרתי ברוך המבדיל. אכלתי בירכתי וכיוונתי למלווה מלכה. שכחתי להגיד שאכלתי את השוקולד שנתת לי והוא היה טעיםםם. אז שיהיה לך חיים מתוקים כמו השוקולד.
