ברצוני לפתוח בסיפור נפלא אשר ממנו נוכל ללמוד מעט על עשרת ימי התשובה, ימים בהם נתן לנו הקב"ה עוד צ'אנס לחזרה בתשובה. ימים אלו מכינים אותנו לקראת היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, אשר עליו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו" אשר בו אנו מקווים שריבון העולמים יחוס ויחמול עלינו ונצא זכאים בדין.
כרוז יצא בכל רחבי הממלכה כי האיש שיצליח להראות למלך דבר שלא ראה מימיו יזכה לקבל אלף מטבעות זהב טהור. מאות אנשים צבאו על דלתות הארמון במשך שבועות ארוכים; אמנים, מכשפים, אשפים, קוסמים, להטוטנים, וסתם אנשים שחשבו שבכישוריהם יוכלו לעניין את המלך ולהראות לו דברים שמעולם לא ראה. אולם איש לא הצליח להפתיע, המלך נותר אדיש.
כעבור שבועות מספר הופיע בשערי הארמון נווד פשוט, עטוי בלויי סחבות, מקל נדודים בידו ותרמיל בלוי על גבו, לדבריו הוא יכול להראות למלך משהו שבוודאי לא ראה מעולם. השומרים התלבטו, מראהו הבלתי ייצוגי בעליל עורר דחייה, אך פקודה מלכותית הורתה להם להכניס את כל מי שמתיימר לעניין את המלך.
עוד באתר:
לבקשת האיש, פינו הנוכחים את מרכז האולם והאיש ניגש היישר אל אמצע האולם, העמיד את מקלו כך שיעמוד ישר, שלף מכיס מעילו מחט ונעץ אותה בראש המקל. הוא נסוג כמה עשרות צעדים לאחור הוציא סיכה נוספת מכיסו, דקה מעט יותר מהסיכה הראשונה, הציג אותה בפני המלך ושאל: "אדוני המלך האם יש לדעתך סיכוי שאצליח ממרחק זה להשליך את הסיכה שבידי ולהעבירה בקוף המחט שבראש המקל?! , המלך משך בכתפיו והושיט את ידו כאות אישור לאיש לבצע את אשר הוא מתיימר. איש מן הנוכחים באולם לא האמין שיש סיכוי. מדובר היה במרחק של כעשרה מטרים. קשה להשליך מחט למרחק כזה ובוודאי בלתי אפשרי להעביר אותה בקוף המחט.
אך הבלתי יאומן התרחש! האיש הצליח להשליך את הסיכה וזו עברה במדויק בתוך קוף המחט שבראש המקל, רעש מחיאות כפיים מילא את האולם הנוכחים כולם היו נרעשים ביותר וגם המלך בעצמו, אבל האיש לא עצר שם. הוא השליך מחט ועוד מחט היישר אל החור, המחטים כולן עוברות בזו אחר זו, והאיש אינו חדל, ארבעים... חמישים... שישים... שבעים... תשעים ותשע מחטים השליך וכולן עברו בזו אחר זו...
האיש יישר את גבו הוא נראה תשוש ומזיע הריכוז הממושך השפיע עליו, חיוורון קל ניכר על פניו, ונראה כי הוא עומד להתמוטט בכל רגע. אבל עוד מחט אחת נותרה בידו. אפשר היה לחוש את המתח בקהל, הזמן כמו עמד מלכת, הנווד מרים את אצבעו הרועדת קמעה, מתרכז, מכווון, לוקח נשימה עמוקה ומשליך, הסיכה האחרונה עברה אף היא, ההתרגשות באולם הגיעה לשיאה, אפילו המלך נראה נרגש, הוא פונה אל הנווד ומכריז בקול רם ומחויך: "אדוני זכית באלף המטבעות, בהחלט הראית לי דבר שלא ראיתי מימי". ובאותה נשימה פונה המלך אל המשרת העומד לצידו: "תן לאיש אלף מטבעות ומאה מלקות"
נזדעק הנווד ושאל המלך: "אדוני המלך, למה מלקות? מה עשיתי?"
"את המטבעות תקבל כמו שהבטחתי, אבל את המלקות תקבל מפני שאת זמנך וכישוריך אתה מבזבז על זוטות שכאלו"... (מתוך הספר 'בנועם שיח' מועדים א')
בימים אלו שבין כסה לעשור, ימים בהם כל יהודי עושה את חשבון נפשו, אנו צריכים לזכור שהקב"ה נותן לנו כל כך הרבה דברים טובים בחיים, אם זה במישור האישי ואם זה במישור המשפחתי, אך האם אנו זוכרים לנצל כראוי את כישורינו וזמננו ולא להתעסק בזוטות?
עלינו להודות לקב"ה על כל הטוב שנתן לנו, ולנצלו כראוי שלא נהיה ח"ו כמו אותו נווד שהיו לו כישורים נדירים אך לא ניצל אותם לדברים משמעותיים בחיים...
על פי זה אנו יכולים להבין מדוע בתפילת י"ח אנו אומרים "כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים" מדוע 'למענך'? האם אין זה שקר לומר זאת? אלא שבבקשה זו אנו מבקשים מבורא העולם שנדע לנצל את הכישורים שנתן לנו לפי רצונו יתברך, שבעזרתם נוכל לעבוד אותו כראוי וכמצופה ממנו. ואם כך נעשה אז וודאי שחיינו יהיו מוקדשים למענו, ולקידוש שמו בעולם...
שנזכה לנצל ימים אלו ולזכות לחיים שהם בבחינת "למענך אלוקים חיים" גמר חתימה טובה לכל בית ישראל! ושבת שובה שלום ומבורך!
-- המאמר נכתב לרפואת יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י...
