הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו, שוחח עם בצלאל קאהן בתכנית "מהדורת הבוקר" השבוע, והתייחס להיבטים השונים של מעלת בקשת הסליחה ועבירות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום ועל צימאון האדיר שיש בעם ישראל למסורת, לתורה ולשוב אל הקדוש ברוך הוא.
"בראש השנה הכתרנו את המלך", פתח הרב את דבריו, "הבהרנו לעצמנו את העובדה המדויקת שיש מלך אחד ויחיד בעולם. הוא זה שרופא חולים, הוא זה שפוקח עיוורים והוא זה שעושה את הכל. אחרי שהבהרנו זאת לעצמנו ומפנימים שכל מה שקרה בתשע"ח זו החלטה של המלך, אחרי כל זה אנחנו אומרים לקב"ה 'קיבלנו ממך את השנה הזו שהרי הכל בידך' ואנחנו צריכים לחשוב 'מה עשינו בשנה הזו? הגדלנו כבוד שמים או חלילה עשינו דברים שהם לא רצון השם?'. את זה קודם כל אנחנו צריכים לשבת ולחשוב עם עצמנו. אחרי כל זה, צריכים לפנות לבורא עולם ולומר 'קיבלנו את תשע"ח ולא מיצינו את כל מה שהיינו צריכים לעשות, עכשיו אנחנו רוצים לנסות ולבחון איך בכל זאת נעשה עם היכולות שאתה נותן לנו להרבות כבוד שמים'. זה הבסיס. אחרי זה, כל אדם לפי מדרגתו".
כשנתבקש הגר"ד לאו להתייחס לסוגיית "בין אדם לחברו" ולבקשת הסליחה, אמר הרב: "ראשית, בהלכה כתוב שצריך ללכת ולבקש סליחה. זה לא קל אבל זה מה שנדרש. אדם שפגע בשני צריך למחול על גאוותו, לפנות אל אותו אדם ולבקש סליחה. זו הדרישה. מופיע גם שאם אותו אחד שחטאו כנגדו נפטר, צריך לאסוף עשרה בני אדם ולבקש סליחה, זה אומר להתבזות בפניהם. זה לא נעים ולא נח אבל צריך לעשות את זה כי ברגע שפגעת במישהו וחטאת למישהו צריך לדעת לבקש את הסליחה", הרב הזכיר את הסיפור מהגמרא על רב ורב הונא. "רב המציא עצמו בפני קצב שפגע בו. אומר לו רב הונא 'למה אתה פונה אליו?' אומר לו רב: 'הקב"ה ממציא את עצמו אלינו בעשרת הימים הללו ובא כדי שנפנה אליו לבקש סליחה וזמין לתשובת יחיד כמו לתשובת רבים. אני לא צדיק יותר מהקב"ה'".
עוד באתר:
"זה קשה להוריד מהגאווה. אבל זה ניסיון", אומר הרב, "אחרי זה, זה הרבה יותר קל ומרגישים הרבה יותר טוב. האבן שמונחת על הלב של הפוגע מתמוססת כשמבקשים סליחה".
"אדם צריך לומר לעצמו את מה שיוסף אומר לאחים שלו: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים". להקב"ה יש את התכנית האלוקית שלו ולנו אין לך מה לכעוס על המקל, אלא להבין שמי שעשה לך את זה, זהו הקב"ה שגזר עליו שהוא יעשה את זה. למחול אנחנו מוכרחים אבל גם מי שפגע מוכרח לבקש מחילה. גם הנפגע צריך לעבוד על עצמו להבין שהכל מידי הקב"ה".
כשהרב נשאל באלו תגובות הוא נתקל במסע דרשותיו ברחבי הארץ, הוא אומר: "העם בישראל צמא ליהדות, הוא רוצה לדעת על השורשים והמקורות". באשר לסערות קיצוניות כנגד המורשת היהודית, אומר הרב: "הכותרות – בינם לבין המציאות – הפער ענק. באופן מיוחד בימים אלו יש יותר רצון לשמוע אבל זה קורה במשך כל השנה. השורשים והמסורת מעניינים את העם. להגיד שמנותקים חלילה? ממש ממש לא".
הרב מספר מעשה מיוחד המגדיר את המושג "בעל תשובה" על יהודי שביקש ממרן הגראי"ל שטיינמן זיע"א להביא אליו לברכה את לומדי הכולל שלו ששבו בתשובה ועזבו קריירות בתחומים שונים לטובת לימוד התורה והתקרבות לאבינו שבשמיים, הרב הסכים והיהודי בא עם החבורה. "הוא מעביר את כולם ואומר לרב 'זה היה טייס וזה היה שחקן וכו" וכך עובר את כולם. לבסוף פונה הרב אל האברך ואומר לו 'ומה אתה?' האברך עונה מיד 'לא, אני לא בעל תשובה'. הרב הפליא מבטו ואמר לו 'למה לא? האם אתה לא אומר בתפילה 'החזירנו בתשובה שלמה?'"
לסיום אומר הרב הראשי הגר"ד לאו, כי ידוע מרבותינו שהאווירה המנשבת בבתי המדרש משפיעה על כל בית ישראל בכל מקום שהם, "למדנו מספרי רבותינו שהאווירה הרוחנית בבית המדרש חזקה – זה משפיע על הרחוקים וכשהאווירה חלשה – זה גם משפיע. ר' ישראל מסלנט זיע"א לא לחינם גער בתלמידיו בקובנה ואמר 'אם לא תתחזקו בלימוד הלכות שבת כאן, יהודי בפריז ימיר את דתו'. זה תלוי בנו ואנו צריכים לחזק עצמנו בכל יום ובכל שעה".
הרב בירך את קהל המאזינים ובית ישראל: "שנה טובה וברוכה, שנה של תוספת רוחניות מתוך שלוות הנפש לכל עם ישראל ושנזכה לגאולה השלמה".
האזינו לריאיון המלא:
