אני פותח ושואל את איציק בתחילת השיחה, מה היה הכי מרגש אותך בתור ילד או נער מימים הנוראים והוא מספר: "בעיקר זיכרונות מבית הכנסת התימני ברמת אהרון בבני ברק. הנוסח 'שאמי' והטעם נוסטלגי ומתוק של הסליחות התימניות עוד קודם עולה השמש. אני זוכר איך היינו קמים מוקדם, כל המשפחה", הוא אומר.
"האמת בתור נער אלו היו ימים קצת 'כבדים' בשבילנו, כך שחג סוכות, האתרוגים והלולבים היו פיצוי, בבחינת 'זמן שמחתנו'", הוא מספר בגילוי לב ומוסיף, "דרך אגב אני חושב שבני ברק זו העיר הכי מיוחדת בתחושה הזו של לפני החגים, ההמולה והצהלה עושים תמיד את העבודה והתחושה נפלאה".
יש משהו מהעבר עליו אתה לא מוותר?
"אני חושב שבדיוק הפוך, בתור ילד אלי זה היה תחושה אחרת, אולי לא הבנו מספיק את משמעות הימים, היום אני מתייחס לימים אלו הרבה יותר ברצינות מאשר בעבר".
עוד באתר:
במענה לשאלה האם הוא נוהג לעשות משהו "משפחתי" בימים אלו, הוא אומר: "בראש השנה אנחנו כבר כמה שנים טובות עושים בראש השנה רחוק מהבית ולא מוותרים על זה, נמצאים איתנו כמעט כל האחים לבית משפחת אשואל, כך שאני כבר לא זוכר איך זה אצל ההורים כולם יחד, עבר זמן".
שנים שהם באומן, מעניין אותי ואני שואל האם אין געגוע שוב לעשות יחדיו, "ישנם עוד חגים שיוצא לנו להיפגש, יש ימים אחרים שאנחנו אצל ההורים וזה מפצה על זה.. ראש השנה בינתיים אנו עושים בגילה וברעדה באומן בציון הקדוש של ר' נחמן מברסלב זכר צדיק וקדוש לברכה, זיע"א".
דמעות עם ספר התורה
"אשל מספר ברגש כי לגבי ראש השנה הוא זוכר הכנסת ספר תורה עם הזמר אבי בן ישראל, אבי נוהג בכל שנה להכניס ספר תורה בתקופה הזו, אלו רגעים של שמחה פורצת גבולות והתרגשות שמניעה את האדם אל תוך הנפש, שנה אחת זכורה לי במיוחד: אני זוכר שחיבקתי את הספר תורה בכניסה לציון ומאד מאד התחברתי והתרגשתי זה היה רגע עצום, ובאמת באותה שנה זכיתי להינשא ברוך ה'".
וביום כיפור זכור לך משהו לא רגיל? אני שואל והוא מספר רגע מרטיט שחווה, "אני זוכר שלקח אותי חבר יקר שלנו אליהו יצפאן למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בכיפור, מעולם לא ידעתי מה זה לעמוד לפני מלך, ברגע שהרב עובדיה יצא, ממש חשתי יראה, הרגשה שאני עומד ליד מלך, הייתי עם אבישי אחי ואני זוכר את עצמי ממש מלא בדמעות, לא דבר שאפשר לתאר במילים".
חזרתי אתו רגע לנושא שהעסיק רבים מאתנו בימים האחרונים: מה דעתו על הסליחות המלוות בכלי נגינה והוא ענה: "זכור לי שעשינו בעבר תפילת סליחות ברוב עם והביאו קלידים שהיו אמורים ללוות אותנו בחלק מהסליחות. הגיע מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, לדעתי עוד טרם שהוא נבחר לרב הראשי, ושאלנו האם מותר ללוות את פיוטי הסליחות עם צלילי הקלידים. הרב ענה, בשאר הפסוקים אפשר, אבל ב'ויעבור' לא לנגן. אלא להתפלל את זה כך כרגיל. וכך עשינו".
ואתה עצמך היית מתחבר לזה?
"אני עשיתי סליחות באווירה כזו וזה ממש מקסים בעיני, צריך שיהיה אדם מחובר וצריך שבעל הניגון יהיה אדם כשר, כי אין ספק שזה משפיע על הציבור-ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו".
קול חתן וקול 'אלול'
מידי ערב אשל עולה לשמח חתן וכלה, אני שואל אותו האם יש הבדל בין חתונות באלול לחתונות בשאר השנה?
"אני חושב שעל ידי שמחה נפתחים השערים, שמחה ראשי תיבות מחוק ברחמיך הרבים שטרי חובותינו, ושמחת חתן וכלה עולה על הכל", הוא אומר ומוסיף, "כמו שאנו יודעים כשחתן מגיע אלינו לתפילה אנחנו לא אומרים תחנון, כי שמחים בשמחתו – בדרך כלל אני יותר וגילו, פחות ברעדה. בחתונות לפעמים אני מוסיף 'אדון הסליחות', אבל לא תמיד".
מה השיא הרוחני מבחינתך בימים אלו?
"יש הרבה. בכל פעם שיורדות דמעות זה שיא, נגעתי בשער שלא יכול להינעל. והתחושה היא חזקה, ככלל מבחינה סמלית יש הרבה כי אני לא אוהב להגדיר את המילה שיא".
ולמה אתה מחכה מאד לפני כיפור או ראש השנה?
"קטעי הפיוטים של ראש השנה הם המעוררים ופתחי הלבבות החזקים מבחינתי, והעניין שכל מי שנמצא באומן הרב הבטיח שהוא משתדל בשביל כולם בדין. והקטע הזה שאנשים בוכים ב'ברכו' הראשון, הדוחס הטכני והלב בדיוק להיפך, הלב מתרחב. אתה מתלבש יפה לחג והכל מהודר טיפ טופ לפני שהוא נכנס, אבל רגע אחרי אתה דומע ולא אכפת לך מהצפיפות, בעיני אחד הרגעים הגדולים".
יום כיפור הוא יום סליחה ומחילה האם יש מישהו שאתה רוצה לבקש ממנו סליחה?
"אם יש אנשים שחשים שההתנהגות שלנו פגעה בהם בשוגג או במזיד ואני לא יודע על זה, כל אלו שהייתי צריך להקדיש להם יותר זמן כי זה או שאנחנו עסוקים בענייני העולם הזה ואז לא שמים לב, או שאנחנו עסוקים בעניינים רוחניים ולא שמים לב – אז מכל אלו סליחה".
אנחנו נפרדים מאיציק באיחולים לעצמו שיצליח תמיד לעשות את שליחותו נאמנה ולשמח את עמך ישראל בכל אתר ואתר, ובאיחול לציבור בשנה טובה ומבורכת, שמחה ושלא יחסר להם כל טוב ואם מכניסים את הקב"ה לכל צעד ושעל מעולם לא חסר מאומה.
