נתניהו: "החלטה לצאת להתקפת מנע היא ההחלטה הקשה ביותר"

ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף היום (חמישי) בטקס האזכרה לזכר חללי מלחמת 'יום הכיפורים', בהר הרצל בירושלים. נתניהו דיבר על לקחי המלחמה הקשה שעם ישראל ספג לפני 45 שנה, הסכנות של היום וההזדמנויות שיש היום לישראל במזרח התיכון וקורם עור וגידים.

דברי רה"מ נתניהו: "אני יודע את גודל כאבכם, אין לו שיעור ותפוגה. כולנו חולקים עמכם את היגון על אובדן יקירינו, יקירינו גיבורי התהילה. 45 שנים והכל צרוב בנו כבראשונה. הזעזוע הכבד עם תחילת מתקפת הפתע, ההסתערות לתוך האש על שפת התעלה ובמצוקי הגולן. נטילת היוזמה שהעבירה את משקל המערכה לשטח האויב, והניצחון המזהיר שהביא לנו את הרווח וההצלה.

הכשל בפתיחת המלחמה היה כפול. תחילה – העיוורון המודיעיני לגבי כוונות המלחמה של מצרים וסוריה, ידיעות שהצטברו בזו אחר זו, ולאחר מכן – חוסר הנכונות לפעול באופן מיידי ונחרץ לסיכול האיום כשהסכנה כבר הייתה ברורה לחלוטין, מונחת לפתחנו.

לפני ימים ספורים הציבור נחשף למברק הבהול שכתב ראש המוסד צבי זמיר כמה שעות קודם למלחמה. הוא מתריע, שחור על גבי לבן, מפני הסכנה הברורה והמיידית. גם הספקנים הגדולים ביותר היו חייבים להשתכנע ולפעול בהתאם. אינני ממעיט בגודל ההחלטה הנדרשת.

ההחלטה לתקוף בהתקפת מנע היא החלטה לא פשוטה לכל ממשלה, להערכתי ההחלטה הקשה ביותר בפני כל ממשלה, כי לעולם לא תוכל להוכיח מה היה קורה אם לא היינו תוקפים. אבל בהינתן ידיעה חד משמעית, כמו במקרה זה, ישראל הייתה חייבת לתת מכה מקדימה כדי למנוע מן האויב את ההצלחה הראשונית ואת הקורבנות הרבים שהצלחה זו גבתה מאיתנו.

אני חושב לא רק על אלפי ההרוגים, אלא גם על אלפי הפצועים בגופם ובנפשם, על השבויים, על הנעדרים.

לקחי המערכה חקוקים בנו היום לא פחות מאשר אז. אנחנו שומרים ללא פשרות על האינטרסים הביטחוניים של מדינתנו. אנחנו סורקים כל הזמן את האופק כדי לאבחן בעין בוחנת, בעין ביקורתית, את הסכנות שאורבות לנו, וגם את ההזדמנויות שנקרות בפנינו.

עלינו לעשות כל מאמץ למנוע מלחמה, אבל אם היא תכפה עלינו – נפעל במלוא הכוח נגד מבקשי נפשנו.

מבקשי נפשנו מובלים היום במזרח התיכון בראש ובראשונה על ידי איראן, שבתוקפנותה קוראת בגלוי להשמדת ישראל. חובתנו להגן על עצמנו מפני סכנה זו. כך נוסיף לעשות.

ביום הכיפורים הזה, כהרגלי, הייתי בבית הכנסת. הרהרתי ביום הקדוש ההוא לפני 45 שנים, שבו הוזעקו המתפללים לחזית בטליתות של חאקי.

ביום השני למלחמה חזרתי מלימודיי באוניברסיטת MIT בארה"ב כדי להצטרף למאבק הקיום של מדינתנו. המטוס שטסתי בו ארצה היה עמוס בלוחמים ובמפקדים שחזרו גם הם לישראל כדי להגן על המולדת. כעבור כמה שבועות, כשחזרתי אחרי המלחמה ללימודיי, רבים מאלה כבר לא היו איתנו.

במשך ימים ארוכים במהלך המלחמה לא ידעתי היכן נמצאים שני אחיי, יוני ועידו, שהשתתפו במלחמה בחזיתות שונות. כמה שמחתי לפוגשם בריאים ושלמים בתום המלחמה, וכמה התעצבתי עצב בל יתואר לשמוע על המחיר הנורא ששילמנו בחברים יקרים, חברים לנשק, חברים לספסל הלימודים ובמיטב בנינו שנפלו.

גם היום, אחרי 45 שנים, הסיפורים והעדויות מוסיפים להרעיד מיתר בקרבנו ובקרבי. אביגדור קהלני, מקציני השריון המהוללים שלנו, מפרסם בימים אלה את ספרו על מנהיגות במעגל החיים. קהלני כולל בספר שיחה עם מפקדו יאנוש בן גל הבלתי נשכח בעיצומה של הלחימה.

כמפקד חטיבה 7 יאנוש הפיח רוח קרב באנשיו. הוא אמר שוב ושוב: "אותנו הסורים לא יעברו. חטיבה 7 לא תקרוס" – והיא לא קרסה.

במשך כמה ימים בלמו השריונאים האמיצים מאות טנקים סורים. הם הסבו להם אבידות כבדות. ביום שבו אביגדור קהלני נלחם על חייו בעמק הבכא ברמת הגולן, אחיו עמנואל נפל בסיני, ובתום הקרבות, כשאביגדור קיבל את עיטור הגבורה, להוריו נמסר עיטור המופת של עמנואל ז"ל. בית אחד, שני אחים, שני עיטורים, ומעל לכל תעודת השכול על נפילתו של בן ואח אהוב.

הדור הנוכחי של לוחמי צה"ל יונק תעצומות נפש מדור מלחמת יום הכיפורים, הצעירים שותים בצמא את מורשת הקרב של קודמיהם. רבים מהם הם נכדים לאותם גיבורים, אותם גיבורים שהפעילו כושר עמידה וגבורה עילאיים באוקטובר 1973.

כושר העמידה הזה והגבורה הזאת הם שהביאו את השלום עם שתיים משכנותינו, כי דווקא גודל הכישלון בתחילת המלחמה העצים את גודל הניצחון בסופה, וישראל נחלה ניצחון כביר במלחמת יום הכיפורים.

פחות משלושה שבועות אחרי שספגנו מתקפת פתע, צה"ל עמד בשערי העיר דמשק בזכות יכולתנו, בזכות יכולתם של הלוחמים והמפקדים, להפוך את הקערה מנחיתות קשה להכרעה מוחצת, נסללה הדרך לשלום עם מצרים ובהמשך גם לשלום עם ירדן.

במזרח התיכון של ימינו רווי הסכנות מפציעות גם קרני אור. יחסינו עם העולם הערבי המתון מקבלים תפנית חסרת תקדים. מדינות מרכזיות מבינות יותר ויותר את ערך הקשרים עם ישראל.

זה אולי יארך עוד זמן מה, אבל אני מאמין שההתקרבות ההדרגתית תניב פירות משמעותיים של נורמליזציה ובהמשך גם של שלום.

היעד הזה מנחה אותי, במקביל לביצור כוחנו בהגנה, בהרתעה ובהתקפה. נוסיף להבטיח, בעזרת השם, שחוט חיינו לעולם לא יינתק.

אני מאחל החלמה בגוף ובנפש לפצועי מלחמת יום הכיפורים ולכם משפחות יקרות, אתם ששילמתם את המחיר היקר מכל, נזכיר בהערכה אין קץ את דבר משורר תהילים: "כי היית מחסה לי, מגדל עוז מפני אויב".

יהי זכרם של הנופלים ברוך לעד".