הנה עברו להם הימים הנוראים, אליהם התכוננו בכל ליבנו ונפשנו. בהם התחננו לפני אדון הכל שנזכה לשנה טובה ומבורכת ולחנינה בדין. כעת ריח החג נישא באויר, אנשים אצים רצים מהסוכה לשוק ארבעת המינים וחוזר חלילה. בתוך כך מהול באויר ריח השמחה, והרגשה זו עולה על גדותיה.
בחז"ל מכנים את הסוכה "צילא דמהימנותא" פירושו צל השכינה. דהיינו סוכה תכליתה לתת לאדם את התחושה שהוא בידי ה' יתברך, והוא דואג לכל צרכיו. במיוחד אחרי הימים הנוראים תחושה זו מתחדדת, ואותה אנו צריכים להכניס עמוק עמוק לתוכנו בשבתנו בסוכה, מה יותר חמים ונעים מלהרגיש שאתה יושב תחת הידיים של אבא, והוא חופף עליך באין סוף של רחמים?
לפני מספר ימים הגיע לפתחי סיפור נפלא ביותר שהתרחש אצל אחד האברכים אצלנו בכולל בערב ראש השנה האחרון. סיפור שיש בו לקח מוסרי עצום הממחיש את אהבתו ודאגתו של בורא עולם גם לאנשים שעדין רחוקים ממנו:
עוד באתר:
בערב ראש השנה יצא האברך עם גיסו שגרים בעירנו לכיוון בית הוריהם הגרים באחת מערי צפון הארץ בכדי לחוג שם את החג. באחד הצמתים עצרו טרמפ לבחור שהיה נראה חילוני במראהו, שיעדו היה זהה ליעד אליו הם נוסעים.
השעה הייתה שעה קלה לפני כניסת החג, ובמהלך הדרך התפתחה לה שיחה אשר בה סיפר הבחור שאין לו היכן לעשות את החג, ולכן הוא נוסע לחבר שהוא מכיר הגר באותה עיר לראות אולי יוכל להתארח בבית משפחתו. באותה נשימה הוא אף מגלה שממש לפני שהם הגיעו הרים עיניים לשמים ואמר: "אלוקים אם אתה באמת קיים ואתה שולח לי טרמפ לאיפה שאני צריך להגיע אני שומר את החג!" ומיד אתם הגעתם…
בינתיים תוך כדי שיחה הגיעו למחוז חפצם והניחו את אותו בחור בבית חברו ונפרדו לשלום.
מספר ימים אחר ראש השנה אימו של האברך מתקשרת אליו לשאול לשלומו ושואלת אותו: "תגיד, הסעתם איזה בחור בערב ראש השנה?"
"כן, אמא למה את שואלת"? שאל האברך.
השיבה לו אמו "כעת תשמע את המשך הסיפור שסופר לי מהדודה של הבחור"
אותו בחור הגיע ליעדו, דפק בדלת בית חברו ושאל אם יוכלו לארח אותו בחג. ומשפחת החבר הכניסו אותו לביתם בסבר פנים יפות. במהלך הסעודה, אמר הבחור לסובבים אותו "אני שומע את הקול של סבתא שלי" בתחילה חשב שהוא הוזה, אך מרגע לרגע גברו הקולות
ואמר להם: "אני בטוח במאת האחוזים שאני שומע את סבתא שלי", וכך החל לעלות מקומה לקומה בבנין ומדלת לדלת, עד שהתפלא לגלות שדודיו, משפחה חרדית לחלוטין, גרים באותו בנין והם מארחים גם את סבתא שלו, שהיא אישה חרדית אותה לא ראה שנים עקב גרושין של הוריו. כמובן שדודיו הזמינו אותו להמשיך לחוג את החג במחיצתם, שם הוא התארח עד לצאת החג אותו שמר בפעם הראשונה…
"צילא דמהימנותא" אמיתית! הקב"ה הביא את אותו בחור חילוני כל הדרך לאותה העיר בשביל שיזכה לחוג את החג בשמחה ובהתעלות רוחנית אמיתית, ובעזרת השם בהמשך יזכה להתקרב לה' יתברך. כך אנו צריכים להרגיש בין בקושי ובצרה, בין בכאב ובין בשמחה, הכל!!! מה' יתברך, אב רחום וחנון.
כתב בעל ה"מאור ושמש" בביאוריו לחג הסוכות וז"ל: "ולכן נקראת הסוכה צילא דמהימנותא", מפני שהיא מרמזת לסוכת ענני כבוד שהיו ישראל במדבר על ידי האמונה שהאמינו בה', וגם אנו מקבלים עלינו אמונת ה' על ידי הסוכה שאנו יוצאין מבתינו, ונווה שאנן לסוכת עראי מחמת אמונת ה', כמו שעשו אבותינו שיצאו למדבר ארץ אשר לא עבר בה איש, ולכן נקראת סוכה לשון הבטה והתבוננות בדבר להתבונן על ידה באמונת אלוהי עולם, וכו'…
סוכה זו שאנו בונים ובה יושבים במשך שבעת ימי החג, היא המחדירה בנו אמונה בקל חי החופף בצל כנפיו מעלינו, ודואג לנו ברחמים פשוטים אך מרובים.
שנזכה בחג הסוכות הקרב לחסות בצל השכינה הקדושה ולשאוב אמונה ושמחה שילוו אותנו לכל השנה הבאה עלינו לטובה.
שבת שלום ומבורך!
המאמר לרפואת יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י.
