נו, אז מה, בחרתן אתמול? בואו נדבר על הבחירה. האם כבר הצלחנו להפנים שבחירה זו מתנה? מתנה יקרה שנתנה לנו כיהודים מאת ה'! ואני לא מתכוונת לבחירה במובן של מצוות היום. אני מתכוונת לבחירה החופשית שה' נתן לנו – בני האדם.
עקרון הבחירה החופשית הוא אחד מיסודות היהדות. יסוד זה אומר, שמעשיו של האדם הם תוצר של בחירתו האישית ואינם תולדה של כפייה חיצונית כלשהי. אולם ישנם שמערבים שני מושגים ומגיעים לטעות בסיסית בהבנת הדברים.
הללו אומרים: אם יש בחירה, זכותי לבחור בדרך שאני רוצה, כשם שזכותך לבחור בדרך התורה! במילים אחרות: זכותי לבחור מה ש"אני" רוצה.
עוד באתר:
הבלבול כאן הוא בין זכות הבחירה ליכולת הבחירה. זכות בחירה פירושה – שאתה רשאי לבחור בכל דרך שעולה על רוחך. אין שום דבר מוחלט, אין שום אמת כוללת, ואתה חופשי לבחור בדרך הנראית לך.
לעומת זאת, יכולת בחירה פירושה – יש דרך אמיתית, יש דרך שבה עליך ללכת, אלא שאין מכריחים אותך בפועל ללכת בה, ונותנים לך יכולת (לא זכות ולא רשות!) ללכת בדרך אחרת, אבל יום אחד יגיע החשבון…
לאור זאת ברור, שביהדות אין 'זכות בחירה'. אין לשום יהודי זכות לבחור בדרך אחרת. להפך, מוטלת עליו חובה ללכת בדרך היהדות, שהיא דרך התורה והמצוות. החובה הזאת אינה תלויה ברצונו.
בתוקף היותו יהודי, חלות עליו כל המצוות שבתורה ובדברי חכמים. זו חובה! וזו האמת האחת והיחידה שאמורה להנחות את חייו.
עם זאת, יש בחירה. משמעותה של הבחירה היא, שהקב"ה נותן לאדם יכולת (מעשית, טכנית) להמרות את רצונו. הקב"ה מאפשר לאדם לטעות ולנטות מדרך האמת. אין הוא מאלץ אותו בכוח לחזור אל הדרך הישרה, אלא הוא מצפה שהאדם יבחר מעצמו ללכת בה. זוהי הבחירה – יכולת, אפשרות, אך לא רשות.
הקב"ה אינו מאלץ, אלא מבקש, ממליץ ומציע: "ובחרת בחיים". לא נאמר "אם תרצה תבחר בחיים". נאמר "ובחרת".
לכן האדם הוא היצור היחיד בעולם כולו שהוא בעל בחירה (גם לעומת מלאכי מרום, שאינם בעלי בחירה!). הואיל ותפקידו של האדם להשכין את השכינה למטה, בעולם הזה, ולמלא את הייעוד "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – ניתנה לו יכולת הבחירה. הודות לכך נזקפים מעשי האדם לעצמו ולא לקב"ה.
כשיהודי מחליט ללמוד תורה ולקיים מצוות, זוהי פעולה של העולם הזה התחתון, שמחליט מעצמו להתקדש ולהיות כלי לקדושת ה'. הכדור אפוא בידינו. עלינו רק להכניסו לשער הנכון, ל"זה השער לה'".
דיברנו על בחירה ועכשיו נבין מהי תעמולה, יש משפט שהולך איתי שנים רבות גם כשהייתי בעולם הפרסום וגם בעברי בעולם השיווק והמכירות. משפט שאני עושה בו שימוש גם כשאני מסתובבת פה ושם ופוגשת לרגע או לזמן רב יותר אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות:
"ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה ובקרוב הדעת שאינה חוזרת ריקם!".
אתמול – יו"ד בשבט – לפני 63 שנים הסתלק האדמו"ר הקודם של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון זכר צדיק וקדוש לברכה, שהוביל את יהדות רוסיה בזמן רדיפתה ע"י הקומוניזם.
שנה לאחר פטירתו, ביום הזה ממש – י"א בשבט – חתנו, רבי מנחם מענדל שניאורסון, קיבל על עצמו את שרביט ההנהגה של חסידות חב"ד וכפי שנהג לומר הרבי "חמי היה האדריכל ואני מבצע בניית הבניין" וכל השאר היסטוריה.
הרבי פרץ דרך חדשה בעולם. לשיטתו, היהדות שייכת לכולנו – כל אחד יכול. אין יותר צורך להיות צדיק גדול כדי לשמור שבת, להניח תפילין או לאכול מזון כשר. צריך להיות יהודי.
הוא אהב את כולם. כל יהודי ויהודי. והוא לא הפסיק לחזור על כך ש"רק עוד מצווה אחת, מעשה טוב אחד – והעולם כולו יהיה מקום טוב יותר", עם ישראל יהיה ראוי להיגאל.
אז בואו נבחר. מהמקום של הזכות שניתנה לו ע"י בורא העולם. בואו נבחר בחיים. בדרך שה' רוצה שנלך בה.
איזו תעמולה תרצו לעשות היום? כשמובטח לכם שהיא אינה חוזרת ריקם? היא לא לשווא? איזה מעשה טוב תבחרו לעשות היום?
רגע לפני הסיום זו ההזדמנות גם להזכיר את הסגולה לומר פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח – פרשה עליה כותב השל"ה הקדוש כי היא סגולה לפרנסה.
