'ואני בבואי מפדן, על אם הדרך בואכה בית לחם שוכן מקום קדוש, יקר ערך אהל קטן ששופכים בו דמעות, בשעת צער ובעת מחול סמוך ונראה לירושלים עיר הקודש בי"א מר חשוון, בערב חג וראש חודש באים היהודים להתרפק אצל מאמע רחל.
לפני רבות בשנים ביום בהיר נכנס שם הגאון ר' חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר ומסביבו תלמידים וקולו גובר והולך. ר' חיים פורץ בבכי מר ואומר גיטרייע טייערע מאמע בוודאי שמעת כבר את הבקשה מרבונא דעלמא שאומר לך: רחל, רחל, מנעי מבכי קולך... אבל אני חיים, דיין ליב קינד, אומר לך:
ויין, מאמע, ויין בעד עמך רחמים שאלי לפני מלך בורא נפש כל חי. אוי ויין, מאמע, ויין שערי דמעות לא ננעלו שיאמר לצרותינו די.
עוד באתר:
טייערע מאמע, רבות בנות עשו חיל ואת עלית עד מתי אידישע קינדער עוד יתגלגלו מגלות לגלות ממצרים, בבל, ספרד, ועד וורשה הבירה שאי עינייך וראי שה פזורה שלא ידעו עוד צער ונגע, פצע וחבורה. יהודים מבקשים לבוא ולהתפלל אצל האמא בתחנונים וגם אצל יוסף הצדיק אצל הבן זקונים אבל להתקרב אל האוהל לאו כל אדם זוכה ובין יושבי תבל אין פוצה פה ומוחה והעילוי ר' חיים מצעק ובוכה...
אוי, ויין, מאמע, ויין בעד עמך רחמים שאלי לפני מלך בורא נפש כל חי אוי ויין, מאמע, ויין שערי דמעות לא ננעלו שיאמר לצרותינו די
ובוודאי ליכא פלוגתא מה שכתוב מפורש בפסיקתא שרחל אמנו נקברה בבית לחם על פי הדיבור יעקב אבינו טען, בניי עתידים לחזור מן הגולה הם יבקשו להתפלל בזמן של שמחה, וכשיש חלילה חולה ורחל תעמוד לפני ה' כשליח ציבור.
לאמא מספרים בשורות טובות בזמירות ושירים לאמא מגלים בשקט כל צער ויסורין והאמא מבקשת בתפילה, בדמע, בחום בפרט רחל אמנו כשבקשה רחמים לפני מלך נשגב מיד נתגללו רחמיו ואמר, בשביל רחל אני מחזיר את ישראל למקומם.
הייליגער מאמע, זה הרי בוודאי גוטע סברא מי כמוך מרגישה מה נקראת אשה עקרה בוודאי תבקשי על היושבים בצער אבינו מלכנו פתח לנו שער מתי נזכה לשמוע בכי של תינוק "והנה בוכה הנער". טיירע מאמע, זה כבר מזמן לא גרוייסע חידוש שהאמא לבד עומדת בהבדלה וקידוש והילדים שואלים "העוד אבינו חי" יתגדל ויתקדש שמיה טאטע אין הימל הבט משמים וראה.
אמא יקרה כל עין לך מצפה הפילי תחינתך לפני מלך מרפא ויהיו רחמיך על עמך מתגוללים סומך נופלים ורופא חולים ובפרט המחלה הנוראה שלא חסה על הקטנים עם הגדולים ולא נוותר לבקש חלילה וחס על צער השכינה גלות הדעת צניעות הייתה ברחל, למדנו במסכת מגילה נשאר בד' אמות של תורה, בתוך אמוני עם סגולה לא נכרע למודרניזציע רק בדרך הסלולה
מאמע על פרשת דרכים כשארובות השמים נפתחים לאידישע קינדער פרנסה נאר מיט רווחים פרנסה וכלכלה בלי מכשלה ותקלה ישועות ונחמות על כוס יין מלא ובקרוב בימינו עם משיח צדקנו לא עוד צער ויגון, ניין! ניין! ניין! מיט דער בעסטע פארגענוגען ששון ושמחה ישיגון ואמר כל העם אמן ואמן!''
(מילים: באדיבות חסידיסק)
