מילות כאב מאחד מאברכי שכונת גבעת רוקח, אחר מיטתו של הר"ר זלמן איצקוביץ זצ"ל, שהלך הבוקר לעולמו.
צר לי עליך אחי ר' זלמן, נעמת לי מאד.
לפני כעשרים שנה הגעתי לשכונת גבעת רוקח אברך צעיר לימים, בכולל המשכורת לא שולמה בזמן, ולאשתי עדיין לא הייתה עבודה. ואז הגיעה הלידה הראשונה, הקושי הכלכלי היה עד למעל הראש, אבל למי אספר? להורים שעדיין שקועים בחובות החתונה? לחברים שנמצאים במצב כמעט דומה?.
עוד באתר:
הגעתי לבית הכנסת ביום חמישי בלילה, ואתה ר' זלמן זצ"ל ניגשת אליי ושאלת מה שלומך? עניתי הכל בסדר. ובלב הענק והרחב שלך שאלת אולי אתה רוצה לצאת לאכול משהו?. עניתי לך את סיפור חיי, לא התלבטת לרגע נכנסו יחד לחנות וקניתי את כל מה שהייתי צריך, אפילו לא שאלת כמה עלה! אמרת אני ישלם!
הסיפור שלי הוא אחד מני אלפים, כל יום רביעי חלוקת פירות וירקות לעשרות ומאות משפחות, כל יום שני חלוקת עופות למאות משפחות, כל ערב חג חלוקה ענקית של כל מוצרי החג, כל אברך שהיה זקוק להלוואה או מענק קיבל זאת מידך שלב כל כך רחב שהוא חש שהוא עושה לך טובה שמסכים לקחת ממך.
אוי ר' זלמן – הדמעות זורמות ללא הפוגה, מי יספר לעולם את מידת החסד הגדולה והנדירה שהייתה חלק מאישיותך, מי יספר לעולם את השעות הארוכות בהם בילית במעשי צדקה וחסד לכל מי שדרש, מי יוכל למנות את סכומי העתק שיצאו מחשבונך הפרטי למען אברכים ומשפחות במצוקה. מי יוכל לתאר את היכולת שלך להשתתף עם כל הלב בקשיים של הזולת. מי יכול להבין איזה עוצמות של חסד ונתינה היו בקרבך. מי יכול להכיל את אותם עשרות ומאות פגועי נפש וגוף שהיו מתארחים על שולחנך בכל סעודה וסעודה בכל שבת ושבת.
לב כה רחב – עין כה טובה – ובעיקר רצון גדול להועיל לשני, לעזור לשני, לתת לשני את ההרגשה הכי טובה והכי נפלאה, מידת החסד הטבועה בליבך הייתה לסמל לאות ולמופת לכל מכיריך ומוקירך.
איך קיבלת על עצמך באהבה את ייסורי איוב שהיו מנת חלקך בחודשים האחרונים, איך תמיד גם בימים האחרונים המשכת לחייך למרות כל המצב, ולמרות שידעת שימיך ספורים. רק בשבת שעברה עלו לבקרך מספר אברכים מתושבי השכונה, ולמרות כל המצב והכאבים, רק דברי תורה יצאו מפיך, עוד ווארט עוד משל נפלא על פרשת השבוע.
ואת המטען הענק הזה אתה סוחב לפני מלך מלכי המלכים, ויהי רצון שיעמדו זכויותך הרבים לאשתך האלמנה הטרייה, והיתומים הרכים והנפלאים, וימשיכו כל יוצאי חלציך ללכת בדרך ישראל כמו שרצית והתפללת.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
הכואבים והדואבים
בני קהילת גבעת רוקח
