מטעמים לשולחן שבת: וישלח \ הרב אמיר קריספל

"ויירא יעקב מאד ויצר לו" (לב, ח)
פירש רש"י "וירא" – שמא יהרג, "ויצר לו" – אם יהרוג הוא את אחרים.

מפרשי התורה תמהו מהו חששו של יעקב אם יהרוג את מי שבא להתנכל לו, והלא הבא להורגך השכם להרגו? (עיין ב"שפתי חכמים").

*בספר "מלא העומר", ביאר שכל כוונתו של יעקב כשקנה את הבכורה מעשו, כדי שעבודת הבכורים בבית המקדש תהיה שייכת לו, והלכה היא (או"ח קכ"ח) כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה, לא ישא את כפיו, ש נאמר "ידיכם דמים מלאו" ואם בנשיאות כפים נאמר כך, כ"ש בעבודה עצמה. חשש יעקב שאם יהרוג את אחרים יפסיד את הבכורה ויפסל לעבודה. לכן "ויצר לו" – אם יהרוג את אחרים. אבל קשה שהרי פסק ה,,פרי חדש,, (או"ח סיי קכח סעי, לה): אם אנסו כהן להרוג אחד מישראל, אע"ג דאמרינן יהרג ואל יעבור, והוא עבר והרג, לא נפסל ונושא כפיו, וכן פסק ה"משנה ברורה" (שם ס"ק קכח). ואין לך אונס גדול מזה שיעקב עומד מול האויב וחשוף לסכנה, ובודאי שאם היה הורג אותם לא היה נפסל לעבודה.

עוד באתר:

אזעקות ברחבי הארץ

האיראנים שיגרו מטח לישראל, ופגעו בבתי הזיקוק בחיפה

שמעון כץ

מצמרר

הרב לא אמר 'קיים': תעלומת מותם של התינוקות בטבריה

נתי קאליש

אכזריות והתעללות

בעיר הערבית: קוף הוחזק בשבי בתנאים קשים

אבי יעקב

"אמרתי יותר מדי?"

מסקרן למדי: הרמז המסתורי של השר על סוף עידן האזעקות

קובי אליה

*בספר "פרדס יוסף" ביאר שאחרים שכתוב כאן היינו רבי מאיר, שידוע שבש'ס ר"מ נקרא בשם אחרים [כפי שמסופר בהוריות יג: שקנסו את ר"מ שלא לאמר הלכה בשמו אלא יקראו לו בשם אחרים ע"ש], ואמרו חז"ל(מס' גיטין נו.) שנירון קיסר אשר היה ממלכי אדום, התגייר ויצא ממנו התנא רבי מאיר. וזה שאמר "ויצר לו" שמא יהרוג את אחרים, כלומר פחד יעקב שמא יהרוג את עשו, ובזה יגרום שיהרוג את אחרים היינו רבי מאיר, [כעין פחדו של משה שהרג את המצרי שבדק אם יצא ממנו אדם כשר].

*בפירוש "ידי משה,, (על המדרש) והמהרי"ל דיסקין תירצו, דהנה רבקה אמרה "למה אשכל גם שניכם יום אחד" ופירש רש"י כי רוח הקודש נזרקה ברבקה ונתנבאה שביום אחד ימותו שניהם. וקבלה זו היתה בידו של יעקב כי ביום אחד ימותו שניהם, לכן "ויצר לו" שמא במלחמה יהרוג את עשו, ובזה מבשר את מותו עצמו, כנבואתה של רבקה.

*ונראה לבאר באופן נוסף, פחדו של יעקב היה לא על הריגת עשו וחילותיו שבאו עליו להורגו, שעל אלה לא חשש כלל משום שהבא להורגך השכם להורגו, אלא שמא "יהרוג את אחרים" היינו שממעשה זה יבוא להרגל של הריגה ורציחה של אחרים, שכל מעשה משפיע על האדם בין לטוב בין למוטב, אם אדם מתרגל לרציחה, אפילו רציחה מותרת, נחלש אצלו איסור לא תרצח, כעין מה שאמרו חז"ל, בית דין שהרג אפילו פעם בשבעים שנה נקראת בית דין קטלנית, מדוע הרי הרגו כדין? אלא שבמעשה זה הוחלש בעיניהם מעשה רצח ופעמים אחרות לא ירתעו ממעשה נוסף. וזה היה חששו של יעקב שמא "יהרוג את אחרים" מי אלו אחרים? אלא אנשים אחרים שאינם במלחמה איתו, שע"י שיתרגל להרוג, ימשיך עם זה, שהרגל נעשה טבע.
**
"ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו" (לב, יד)
צריך להבין מדוע הביא יעקב מנחה "מן הבא בידר', ולא בחר את הבהמות היפות והמובחרות, שבוודאי עי"ז היה מוצא חן יותר בעיני עשו?

*ב"מדרש תלפיות,, (ענף יעקב) ביאר דכיון שעשו היה עובד עבודה זרה, שלח לו יעקב בהמות בעלי מומים שבורים ומחוסרי אבר שפסולים לקרבן לבני נח, כדי שלא יקריבם לע"ז. וזה שאמר "מן הבא בידו" כלומר בהמות מחוסרי אבר שהיו צריכים להביאם בידו, כי לא יכלו ללכת מעצמן, כי הביאום בידיים.

וזה מה שכתב ""בעל הטורים", שכל מילות הפסוק מסיים במ"ם – "עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים", לרמוז שכל מה ששלח לו היו בעלי מומים.
*רבנו בחיי פירש "ויקח מנחה מן הבא בידו" מילת "בידו" מוסב על עשו. כלומר, שלח לו יעקב ממה שנהג תמיד להביא בידו – וזהו נשר. דמפני שהיה עשו איש ציד, היה רגיל תמיד לשאת בידו נשר לשולחו לצוד עופות. וזה שאמר "מן הבא בידו,, – של עשו.

*ה"כתב סופר" ביאר על פי מה שכתב הרמב"ן(פרשת ויצא) יעקב אבינו בתחילה עשה את רכושו בדרך רמיה ע"י מקל לוז ויפצל פצלים, ולאחר זמן נראה אליו מלאך ה, ואמר לו ראה כל העתודים העולים על הצאן, ומאז לא היה צריך לעשות עוד תחבולות כמו שעשה, שמשמים כבר דאגו לו. כל אלו הצאן שהיו לו בדרך רמיה ע"י תחבולותיו לקח יעקב והביאם לעשו, הגם שהיה על פי הדין, על דרך עם עקש תתפתל, מכל מקום לא רצה בהם, ונתן אותם מנחה לעשו, אבל מברכת ה' לא נתן לו כלום. זה שאמר "ויקח מן הבא בידו", היינו את הבהמות שהמציא על ידו, מכוחו ועוצם ידו, נתן לעשו מנחה.

ה"חפץ חיים" ביאר באופן אחר, אף הבהמות רוצות להתקרב לקדושה ולהתרחק מן הטומאה, כפי שמצאנו לגבי האבנים של יעקב אבינו שכולם רצו שיניח את ראשו עליהם הרי שאפילו הדומם רוצה לשמש את הצדיק. על כן לא רצה יעקב אבינו לבחור בהמות ולשלוח אותם אל עשו הרשע. אלא לקח ממה שבא בידו ולא בחר בהמה מסויימת).

*בספר "הר צבי" מתרץ עפ"י מה שכתב הרמ"א ("דרכי משה" יו"ד סי' לו') סימן להכרות בין בהמה טרפה לבהמה כשרה בחייה, כתוב בשם רבי יהודה החסיד שאמר שיש להעביר ולמשמש היד על גבי הבהמה, אם תשפיל לארץ תחת ידו ודאי כשרה, ואם לאו טריפה, ונתן בזה סימן – "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה", "ושפל רוח להחיות". כאשר בא יעקב לשלוח מנחה לעשו השתמש בסימן זה, כדי לשלוח את הבהמות הטריפות, וזה שאמר הכתוב – "ויקח מן הבא בידו" היינו אותם בהמות שנשארו תחת ידו בקומה זקופה, נתן מנחה לעשו.

שבת שלום ומבורך!