לחימת חינוך הכרחית \ הרב נהוראי משה אלביליה

מדי שנה בשנה מגלים אנו בפלאי הטכנולוגיה המתקדמת, זו שתשאיר אותנו פעורים לנוכח יכולת המוח האנושית לנסות להדגיש את העולם יותר, אך לכאורה הדבר אבוד מראש כי ככל שמנסים מגלים שטועים, שהמוח האנושי יושב בתווך ומנסה לתפקד בכל אלה, אך מגלה שבכל יום ויום, מתים התאים במוחנו, לנוכח עובדה ישירה זו, ובתווך של כל אלו נמצאים ילדינו, שאותם אנו רוצים לחנך כפי המסורת שקיבלנו מאבותינו ומרבותינו, להפוך את ילדינו להיות עובדי ה' באמת, כאלו ששמחים בעשיית המצוות ולא חלילה להיפך.

אך ההתמודדות הכוללת של שנות האלפיים ובאימרות חז"ל בסוף מסכת סוטה: "בעקבות משיחא חוצפה יסגא", לכאורה הופכת את המשימה אולי להיות קצת יותר קשה כי איך מסתדרים ומגלים את האור האמיתי לידינו לא משנה באיזה גיל הם ובאיזה כיתה הם נמצאים, לכל הורה יש חלום בעיני רוחו, להפוך את ילדו לטוב ביותר ולמוצלח ביותר.

גם אם קשה לו הוא ישתדל עבורו מאוד וישכור בשבילו את המלמדים אפילו הפרטיים הטובים ביותר בשביל שיוכל להפוך את הילד לשושנה אדומה מדיפה ריח טוב ונעים לכל סביבותיה לא רק עכשיו אלא לכל ימי חייו…

ואיך עושים זאת ?

את התשובה אנו יכולים ללמוד כעובדה מאלפת מחג החנוכה הקרב ובא, בכל בית ובית ממרקים את החנוכיות ומכינים כבר את הכוסיות לקראת ההדלקה המתקרבת, אשר בהתרגשות רבה נישא אנו בגאון את לפיד האמונה אשר עבר ועובר מדור לדור מאב לבן ומסבא לנכד וכן הלאה, ולא בכדי קבעו חכמינו את שיעור הזמן של "חצי שעה".

כל אחד ישאל את עצמו מדוע נאסר עלי שלא לעשות מלאכה ומוטל עלי לשבת ליד הנרות ולהתבונן בהם? ביארו גדולי החסידות שבכל הסתכלות בנרות מושכת אור גדול על האדם, אור של שפע גדול, ועל כל אבא במקצועו לקחת את ילדיו ולהושיבם ליד הנרות לא משנה אם אתה ממהר, או שכרגע בדיוק עכשיו חזרת מהעבודה ושעון הכוח אצלך בגוף מראה על סוללה נמוכה.

אל תפסיד את חנוכה, שהוא מלשון חינוך, לקחת את הילדים ובחצי שעה הזו פשוט לשבת ולהסביר להם על החג הנפלא הזה על המלחמות הרבות שהחשמונאים הצדיקים ניצחו את היוונים, ועל פך השמן הקטן שדלק לשמונה ימים וכו'.

המעשה הקטן הזה שלך אבא יקר! לשבת עם ילדיך ולספר להם על מהות החג אתה לא יודע מה זה עושה בנשמתם לא רק למשך זמן קצר, אלא לכמה שנים טובות מאוד, החינוך הזה שהילדים רואים את האבא ופשוט גם אם הם קטנים למדים ממנו, זה יכול לעשות מה שאלף יועצי חינוך לא יכולים לדמיין, מהסיבה הפשוטה שגם בדורינו זו לחימת חינוך הכרחית.

לדאוג לילדינו בכל מאודינו ובכל נפשינו כי הם העתיד והחזית של העם היהודי בהוראה, וכן בדיינות תלמידי החכמים של הדור הבא, "לגיונו של מלך", וכי יעלה על הדעת שאנו נפסיד את הזכות הנפלאה הזו?, לכן נקח לעצמנו מחג החנוכה את המסר שהימים האלה זה ימים שיכולים לעשות ולבנות המון בנפש ילדינו והחובה שלנו זה לחטוף את זה בשתי ידיים, וגם להשתדל מאוד בזמן ההדלקה שכל בני הבית יהיו ערים כי היא הנותנת, שירת "מעוז צור", ובקיצור להנות רוחנית מהחג הקדוש והנפלא הזה…

ונסיים בעובדה מאלפת שאמר פעם מרן ה"חפץ חיים" זיע"א איך הוא התחנך והגיע למה שהגיע והכל בזכות אמו הצדקנית:

"כשהביאו לפני החפץ חיים את הספר התהילים הישן של אימו הצדקנית, התרגש החפץ חיים והעתיר עליו בנשיקות ובכה ואמר: "אתם יודעים כמה דמעות שפכה אימי זיכרונה לברכה לפני הקדוש ברוך הוא על הספר התהילים הזה? בכל יום לפנות בוקר הייתה מתפללת בו ובוכה שהבן שלה יהיה ערליכע איד(יהודי טוב ונאמן)".

ובאמת זו דוגמא חינוכית שאמא מעניקה למען ילדיה בכל מאודה ובכל נפשה מתפללת למענם ומוסרת את נפשה למענם, הילדים מחזירים לה בריבית דריבית ובכפל כפליים נחת…

ושבאמת שנזכה לקחת את המסר הזה אלינו שכמה שהילדים שלנו חשובים, "בנערינו ובזקנינו נלך" אמר משה רבינו לפרעה ביציאת מצרים, קודם כל בנערינו אחר כך בזקנינו..

בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל
וחג חנוכה שמח.

המאמר נכתב לרפואת הורי היקרים, דוד בן שמחה ויפה בת זוהרה בתושח"י. אמן.