"ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו" (מה, ג)- במסכת חגיגה, (דף ד ע"ב), אומרת הגמרא על פסוק זה: "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!! אם מפני בשר ודם נבהלו כך (דהיינו, נבהלו האחים מיוסף, שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו), מפני הקב"ה על אחת כמה וכמה (דהיינו, ביום הדין)". ומספרת הגמ' שרבי אלעזר בכה כשהגיע לפסוק זה.
לכאורה דברים אלה נראים כתמוהים- מה הקשר בין בהלת האחים מיוסף ,לבין החשש מתוכחה מיום הדין? וגם כאן היכן הוכיחם יוסף?
"הבית הלוי" מיישב את הדברים כי המשפט "אני יוסף העוד אבי חי", איננו שאלה בעלמא, אלא תוכחה, שבה סותר יוסף למעשה את כל טענות ההגנה של יהודה, וזאת מתוך מעשיו ודבריו של יהודה עצמו: אתה עצמך לא חששת למות יעקב כשמכרת את אחיך, ואיך אתה טוען כעת שיש לרחם על בנימין בגלל החשש למות יעקב? בשומעם כך נבהלו האחים ונשתתקו, שכן הם ראו, כי כל טענתם נסתרת באחת מתוך מעשיהם שלהם עצמם.
עוד באתר:
וזהו הביאור בדברי חז"ל לעיל: כשם שנבהלו האחים מכך שטענותיהם נסתרו מתוך מעשיהם שלהם, באותה מידה, לעתיד לבוא ביום הדין, כשינסה האדם לתרץ את מעשיו באמתלאות שונות, יסתרו את טענותיו מתוך מעשיו שלו עצמו. כגון- אם יאמר שלא נתן צדקה כי היה טרוד בפרנסת משפחתו, יראו לו שעל מותרות אחרות בזבז כסף רב ולא חשש לפרנסת משפחתו, וכדומה.
ועוד תירוץ בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שהמהות של התוכחה אינה בדברי כיבושין ומוסר, אלא התוכחה היא עמידה על הטעות, וכשנוכח אדם לדעת כי טעות הייתה בידו ומבין את טעותו זוהי קבלת תוכחה, כשיוסף אמר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי" בזה הוכיחם כי כשמכרתם אותי כוונתכם הייתה לבטל את חלומותיי, ועכשיו נוכחתם לדעת כי לא רק שלא בטלתם את החלומות אלא אתם גרמתם להם להתקיים, זוהי התוכחה הכי גדולה כשאדם רואה שכל מחשבותיו הם הפך ממה שחשב והוא חי עד עתה בטעות.
*****
"לכולם נתן לאיש חליפות שמלות, ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות" (מה, כב) – פסוק זה מתאר כיצד יוסף נתן לבנימין יותר מן השאר. הגמרא במסכת מגילה דף ט"ז, מקשה על כך "וכי אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, ייכשל בו זרעו?" כלומר אחרי שידע יוסף שכל הצרות שאירעוהו נבעו מכך שיעקב הפלהו לטובה וגרם קנאה, איך לא חשש להפלות לטובה את בנימין ולגרום לקנאה? מתרצת הגמ', "רמז רמז לו (-כלומר במה שנתן לו יוסף חמש חליפות היה טמון רמז), שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות" (הכוונה למרדכי, כמתואר במגילה "ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'").
שואל "הגאון מווילנה", שתירוץ הגמ' אינו מיישב את הקושיה כלל, שהרי מכל מקום האחים לא ידעו שזו הסיבה שיוסף נתן לו את החליפות, ואם כן ודאי ישנאוהו ויקנאו בו, ולכן חוזרת השאלה וכי דבר שנצטער וכו'? , ומתרץ הגר"א, שלפי תירוץ הגמ', כל חליפה מחמש החליפות שקיבל בנימין היו גרועות משל השאר, וכולן יחד שווים לחליפה אחת של אח אחר, וממילא הבינו האחים שלא עשה כן כדי להעדיף את בנימין, אלא לרמז כלשהו.
"ובתורה תמימה" מצא רמז לכך שחליפות בנימין היו אכן יחד שוות כחליפה אחת: אצל בנימין, המילה ״חליפת״ כתובה בכתיב חסר, ואצל שאר האחים בכתיב מלא ״חליפות״.
והקשה אביו של ה"בית הלוי" שהרי הביא גם לבנימין שלש מאות שקל ועל זה הגר"א לא תירץ?
ה"בית הלוי" כשהיה צעיר תירץ שכתוב בפרשת משפטים שמחירו של עבד הוא 30 שקל כי אם שור נגח עבד חייב 30 שקל לאדוניו וכתוב בגמ' בגיטין דף מד. שהמוכר עבד לנכרי חייב לפדות אותו עד פי 10 מדמיו א"כ כל אח היה צריך לפדות אותו מידי המצרים עד 300 שקל ורק בנימין שלא מכרו לא היה צריך לשלם 300 שקל ולכן קיבלם מאת יוסף.
שבת שלום ומבורך!
