מטעמים לשולחן שבת: ויחי \ הרב אמיר קריספל

"ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם" (מח, ט) פירש רש"י "בזה" – הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש. והיינו, מכיון שיעקב לא רצה לברכם, משום שראה שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה ונסתלקה ממנו […]

אפרים דוד

י"ג בטבת תשע"ט, 21/12/18 08:18 עודכן: 24/09/24 00:49

א+

א-

"ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם" (מח, ט)
פירש רש"י "בזה" – הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש. והיינו, מכיון שיעקב לא רצה לברכם, משום שראה שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה ונסתלקה ממנו שכינה, לכן הראה לו שטר אירוסין וכתובה ובירכם.

לכאורה קשה מה הקשר בזה הראה לו שטר אירוסין וכתובה, הרי הסיבה שלא רצה לברכם משום שעתידים לצאת מהם רשעים?

אלא ביאר בספר "אסיפת זקנים" שיש להתבונן מה איכפת לו ליעקב שעתידים לצאת מהם אנשים רשעים, הרי מצינו שאדם נידון לפי מה שהוא עכשיו, כמו שמצינו אצל ישמעאל שנאמר בו "באשר הוא שם" ולמה רצה יעקב לדונם על שם סופם!

אלא שמצינו בבן סורר ומורה שכן נידון ע"ש סופו. וביאר המהרש"א טעם החילוק ביניהם, שבן סורר ומורה נולד מיפת תואר, והיה בצד של איסור, וכיון שהשורש לא טוב נידון על שם סופו, אבל ישמעאל נולד בהיתר נידון לפי שעתו ולא ע"ש סופו. ולכן יעקב חשב שבניו של יוסף נולדו באיסור רצה לדונם ע"ש סופם ולא לברכם, לכן הראה לו יוסף שטר אירוסין וכתובה, שנולדו בהיתר, ואין לדונם על שם סופם לכן – "ויאמר קחם נא אלי ואברכם".

*בחידושי הגרי"ז (על התורה) ביאר באופן נוסף, כי צריך להבין מה שאלת יעקב "מי אלה" וכי לא ידע שאלו בניו? אלא כיון שיעקב ראה שעתידים לצאת מהם רשעים, חשש שמא לא גייר יוסף את אסנת לפני שנשאה, וא"כ ילדיה כמותה [כיון שקודם מתן תורה היה,] ולכן יצאו ממנו כאלו רשעים, ואמר מהיכן יצאו אלה שאינם ראויים לברכה? ענה לו יוסף "בני הם" הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, היינו שהוכיח לו בזה שגייר את אסנת, כי אם לא נתגיירה מה שייך קדושין וכתובה(עי' סנהדרין נ"ז), וכיון שנתגיירה בניו כשרים וישראלים הם וראוים לברכה – "ויאמר קחם נא אלי ואברכם". ואפשר להוסיף את מה שאומר תרגום יונתן בן עוזיאל: "ואמר יוסף לאבוי, הבניי אינון דיהב לי מימרא דה' כדין כתבא דעליה נסיבית ית אסנת ברת דינה ברתך לאינתו (כלומר נכדה שלך נשאתי אותה לאשה), ואמר קרבינון כדון לותי ואיבריכינון", ולכן הראה לו שטר כתובה תראה היא מזרעך ולכן גם בניי כשרים הם.

***
"יששכר חמר גרם רובץ בין המשפתים, וירא מנחה פי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" (מט, יד-טו) מהו "ויהי למס עובד"? כתב "בעל הטורים" לומר לא די שיששכר לימד תורה לכל ישראל, אלא שהעלה להם מס ממונו, שהיה מספיק לכל מי שיבא ללמוד, עכ"ד.

חידוש נפלא כתוב כאן, יששכר זכה ע"י לימוד התורה, שלא די שפרנסתו היתה כדי צורכו, אלא שהשפיע גם לאחרים כדי צורכם. וכן הוא בכל אדם העוסק :תורה פרנסתו היא בשפע רב עד שביכולתו לפרנס אחרים, כרבי חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשבילו.ואמרו חז"ל כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. אבל קשה קצת מדוע אין מצוי זה אצל כל לומדי התורה, ולפעמים עוד רואים ההיפך מזה ! יש לבאר עפ"י דבריו של ה"אור החיים" הקדוש (דברים כב, יג) וז"ל: מי שירצה לטעון שאין התורה נותנת פרנסה ללומדיה, ואין רואה סימן ברכה באמצעות התורה והגם שעוסק בה אין נפתחים לו שערי פרנסה טובה, עתיד הקב"ה לתבוע עלבונה של תורה.

ומוסיף (בדברים לב, ב) שאין הקב"ה שואל מהאדם ללמוד תורה לפני שמכין לו כדי פרנסתו, והוא מה שפירשנו במאמר התנא: "אם אין קמח אין תווה" זאת אומרת אם ראית "שאין קמח דע שאין תורה".

וכן כתב המדרש שמואל (אבות פ"ג י"ז) בשם האלשיך וז"ל: אם אין קמח אין תורה, כלומר כל העולם אומרים אם אין קמח אין תורה וחושבים את זה להתנצלות, ואמר התנא שהאמת היא להיפך כי "ביטול התורה היא הסיבה לביטול הקמח" אולם כשיש תורה יש קמח לרוב, כמו שמצינו אצל גדולי הדורות שלא רק להם היה פרנסה בשפע אלא נתנו לאחרים משלם והם הסתפקו בקב חרובים, וזכורני אצל מרן מלכא רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהיה מכיסו מממן עשרות ומאות אברכי כוללים, ואף אני זכיתי בתור אברך כשראה שאין לי תפילין של רבינו תם קרא לבנו הגאון רבי משה שליט"א ונתן לו כסף כדי שאקנה תפילין של רבינו תם, ועוד זכורני כששמע על איזה תלמיד חכם גדול שמפאת חולשתו היה צריך להחליף את דירתו שהייתה בקומה רביעית לקומת קרקע אולם לא היה לו כסף לרכוש שלח לו מרן זצ"ל סכום עתק של 50,000 דולר כדי שירכוש ויוכל לשקוד על תלמודו בבריאות ואמר שהוא נותן לו זאת במתנה גמורה. וכן מצינו אצל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שמימן בחייו עשרות ישיבות וכוללים וזאת נודע לרבים רק אחרי פטירתו.

**
"ויתחזק ישראל וישב על המטה"

כידוע אדם שבא לבקר את החולה לוקח עמו בביקור חולים אחד משישים מחוליו של החולה והמקור מסכת )נדרים ל"ט ע"ב) "אמר רבי אחא בר חנינא, כל המבקר חולה נוטל אחד מששים בצערו" וכשיוסף בא לבקר את אביו לקח אחד משישים מחוליו של אביו ודבר זה אומר הגר"א מרומז בפסוק כתוב הנה בנך יוסף בא אליך "הנה" בגימטריא 60 ואח"כ כתוב ויתחזק ישראל וישב על המטה – "המטה" בגימטריא 59 שאחר שיוסף בא נשאר ליעקב רק 59 חלקי 60 מחוליו. ובגלל זה המשיך ויתחזק ישראל כי לקח ממנו חלק אחד.

שבת שלום ומבורך!