"וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (ו' יב')
יש להתבונן מדוע נברא משה רבינו ערל שפתיים? פירוש נאה כתבו המפרשים: יוסף הצדיק מסר לבני ישראל לפני מותו את סימן הגאולה, כמו שכתוב (בראשית נ',כד) "פקוד יפקוד" אמר להם יוסף, מי שיבוא ויאמר לכם לשון "פקידה" פעמיים, אות הוא לכם שהוא הגואל.
והנה משה רבינו בא לבני ישראל ובישר להם על הגאולה בסימן הזה, כמו שכתוב (שמות ג, טז) "ואמרת אלהם ה' אלוקי אבותיכם נראה אלי…לאמר: פקוד פקדתי אתכם…ואמר אעלה אתכם מעוני מצרים" והיה חשש שמא יאמרו בני ישראל כי בעצם בדה משה את עניין הגאולה מליבו, וזה שהוא מוסר להם את סימן "פקידה", משום שגם הוא שמע וידע שצריך לומר סימן זה, לכן הוא בא ואומר את זה לישראל. לכן עשאו הקב"ה ערל שפתיים, וידוע שערל שפתיים לא יכול להוציא מפיו היגוי ברור של האותיות "בומף", שמוצאן מהשפתיים. ולמרות שהיה למשה פגם בשפתיו אמר להם בלשון חלקה וברורה את הסימן "פקוד פקדתי", ושמעו ישראל שהוא אומר את האות "פ" בצורה ברורה ושלא כדרך הטבע, למדו מזה שאכן שלוחו של הקב"ה הוא להוציאם ממצרים. רואים מזה, שמה שהקב"ה עשה את משה ערל שפתיים, הוא בשביל שיאמינו ישראל שהוא הגואל מאת הקב"ה, ואכן כתבו חז"ל(פסיקתא זוטרתי, נצבים ל, י) ש"אין ישראל נגאלין אלא מתוך שכפרו בע"ז" ובזכות שהאמינו בה'.
והדברים מובנים היטב בלשון הפסוק: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" – חלשה דעתו של משה ואמר להקב"ה: הנה בני ישראל אין להם אמונה בי – אף שיש בידם סימן ברור שאני הוא הגואל, במיוחד בגלל שאני ערל שפתיים. ־ ולכן אין בידם שום זכות להיגאל, כי אין להם אמונה בי. א"כ "ואיך ישמעני פרעה" ־ אין לי דבר בפי שיכול לגרום לפרעה להאזין ולהקשיב בקולי, מאחר שא' אין בהם אמונה, ב' "ואני ערל שפתיים" – מסתבר אפוא שזה שנעשיתי "ערל שפתיים" לא עזר מאומה, והיה לשווא ולריק, הואיל ולא מאמינים בי.
עוד באתר:
—
"ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי.. ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לד ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך דק ביאור תשארנה. ויאמר למחר ויאמר כדברך… וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך… ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים… וימתו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות" (ח, ד-ח)
רבו הדקדוקים בפסוקים אלו ובמו"מ של משה עם פרעה: ראשית יש לחקור, מדוע מבקש פרעה ממשה רק: "ויסר הצפרדעים ממני ומעמי", ולא מזכיר בשאלתו את ה"בתים והחצרות", ואילו משה מזכיר בתשובתו: "ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך", ולבסוף בתחינתו אל ה' כתוב "וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות" כמו"כ יש לתת הסבר בשינויי הלשונות, פרעה מבקש: "ויסר הצפרדעים" – שמשמעו הסרתם בעודם חיים, משה לעומתו אומר: "להכרית הצפרדעים" – שמשמעו להורגם. ושוב חוזר משה לומר: "וסרו" – שמשמעו, שוב, בעודם חיים. בנוסף יש להבין, מן הראוי היה שפרעה יתחנן למשה להסיר המכה תיכף ממש, ומדוע מבקש שיעתירו בעבורו רק ל"מחר", הלא סבל רב וייסורים קשים היו מנת חלקם של מצרים כתוצאה מהמכה.
אלא מבארים את מהלך סדרי הפסוקים כדלהלן: ידוע שהצפרדעים נכנסו לכל מקום ופינה בארץ מצרים, כמו שכתוב "ותכס את ארץ מצרים. אך יותר קשה מנשוא הייתה חדירת הצפרדעים אל תוך בטנם, כי היו מקרקרים וקופצים ללא הפוגה. ופרעה רצה להסיר את המכה באופן כזה: הצפרדעים השוהים בכרסם יצאו מתוכם חיים, שאילו ימותו בתוך בטנם יעלו עובש וצחנה, וכתוצאה מכך יינזק גופם. לעומת זאת אלו שנכנסו לבתים ולחצרות, רצה שימותו בתוככי גבולות מצרים, משום שאם יצאו מארצו בעודם חיים, יתכן שבבוא היום יחזור אליו מכת הצפרדע מאי שם בעולם. פרעה חשש שמא כשיציג בפני משה את בקשתו העמוסה בתנאים ומשאלות, יכעס עליו ויאמר: הכיצד זה לא תבוש להציב תנאים בעד הסרת המכה?
לכן – חשב פרעה – בטרם יציג את מבוקשו בפני משה, יבדוק את סבלנותו, ובזהירות ישקול את דבריו לאור האמור, מתיישבות תמיהות הללו אחת לאחת: ביקש פרעה ממשה ואהרן: "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים" – "הסרה" משמעו בעודם חיים, "ממני ומעמי" – היינו מבטנו ומבטן עמו, ואם תמלאו את בקשתי, אז "ואשלחה את העם". בנקודה זו ביקש פרעה לבדוק את תגובתו של משה, והיה אם ייעתר לחפצו זה, אזי ימשיך להתחנן גם על אלו שבבתים ובחצרות שימיתם בתוככי גבולות מצרים. ברם, משה רבינו ברוב חכמתו הבין מיד לאן חותר פרעה הרשע בכוונתו, ולכן קטע אותו בזעם, ושאל אותו: " התפאר עלי למתי אעתיר לך" – מתי אתה רוצה שאתפלל להקב"ה: "להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך" – הבהיר לו משה שבכוונתו לבקש מאת ה' שיהרוג את הצפרדעים הן "ממך" – היינו מתוך בטנו, והן "מבתיך" – היינו אותם אשר בבתים ובחצרות. נחרד פרעה לראות כי כלתה אליו הרעה וכי בדעתו של משה להרוג גם את הצפרדעים שבתוך בטנו, מיד ענה לו "למחר" – כדי לדחות את רוע הגזירה, וחשב בלבו שעד למחר יחלוף כעסו ורוגזו של משה, וישלח שליחים לרצות את משה וימלא רצוני להסיר הצפרדעים השוהים בבטני בעודם חיים. ואכן משה נאות להפצרתו, ויען לו "כדבריך" . כיון שראה משה שפרעה נכנע ולא מפציר בו שוב, חלק כבוד למלכות, וחזר בו מהחלטתו הקודמת להרוג את כולם, ואמר לו: "וסרו הצפרדעים – היינו חיים, "ממך" – היינו מבטנך, "ומבתיך" ־־ לרבות אלו שבבתיך דווקא, משום כבוד המלוכה. כמו"כ אוציאם חיים "מעבדיך ומעמך". אולם אותם שבבתיך ובחצרות עבדיך, אלו יכרתו.
מכאן אנו רואים את כוחו של משה איש האלוקים, שיושב בשמים מקשיב לדבריו: כתוב "ויצעק משה אל ה'" ומיד לאחריו: "ויעש ה' כדבר משה", וקיים מה שהבטיח לפרעה: וימותו הצפרדעים", מהיכן? "מן הבתים מן החצרות ומן השדות" – דווקא, למעט אותם שהיו בבטנו ובבטן עבדיו, אלו סרו בעודם חיים. כהבטחתו של משה רבנו.
שבת שלום ומבורך!
