"ר' יודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באוהל מועד... וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן" [ירושלמי סוטה פרק ח].
ואני שואלת, למה להיסחב לכל מקום עם לוחות שבורים? לדעתי התשובה היא שאדם צריך לנצור בליבו את כל אותם השברים בחייו, כי בניגוד אולי למחשבה הראשונה, שהדבר עלול להכביד עליו, אדרבה אני חושבת שהדבר עשוי לסלול לו את הדרך, לכוון אותו בבחירות שלו ולהזכיר לו מי הוא, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך.
שבת שלום, חני
עוד באתר:
--
רעיון אחד מתוך הספר "שבת שלום חני" שיוצא לאור בימים אלו. בספר ליקטו בני משפחתה דברים ומאמרים שכתבה סביב פרשיות השבוע בהיבטים אקטואליים, מחזקים ומעוררים השראה. את הספר תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות או הקליקו כאן.
