"ואתה תצוה את בני ישראל" (כז, כ)
כתוב ב"בעל הטורים" בכל התורה כולה מאז לידתו של משה רבינו אין פרשה שלא הוזכר שמו של משה, חוץ מפרשתינו – פרשת "תצוה", שלא הוזכר כלל שמו, אלא נאמר בלשון "ואתה" [למעט חומש דברים כי שם משה עצמו מדבר], והטעם לכך, כיון שאמר משה במעשה העגל "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיימה הקללה בפרשה זו. מכאן אמרו שלא יפתח אדם פיו לשטן, ויש שרמזו זאת תיבת "ויקחו" ראשי תיבות ו'ישאו ק'ל ו'חומר – ולא יקללו את עצמם.
מוסיף הגר"א מוילנא זצ"ל אם נתבונן לעולם נופל ז׳ באדר – יום פטירתו של משה רבנו בפרשת תצוה, [למעט מקרים בודדים ונדירים אשר בהם נופלת פרשה זו לאחר ז׳ באדר], ידע נותן התורה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, כי בז׳ באדר יסתלק משה רבנו, ולכן לא הזכיר את שמו בפרשה זו הנופלת ביום פטירתו. אמנם על אף שלא הוזכר שמו במפורש, ברמז כן נזכר שמו – כי מאה ואחד פסוקים יש בפרשתינו, והאותיות הנעלמות של משה [מם שין הא דהיינו (ם ין א')] הן בגימטריא מאה ואחד.
בספר "דברי צדיקים" כותב שמעתי אומרים בשם הגר"א זצ"ל הטעם שדווקא בפרשה זו נתקיימה הקללה של "מחני נא מספרך אשר כתבת", כי הפרשה העשרים מתחילת התורה היא פרשת תצוה, וכיון שאמר "מספרך׳ קיים דיבורו, ספר – ך, הפרשה העשרים.
ובספר "מדרשו של שם" כתב רמז אחר "אשר כתבת" תיבת אשר בגימטריא "תצוה" [501].
***
ועשו את האפוד" (כח' ו')
כתוב בגמרא (זבחים פח:), מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מכנסים על גילוי עריות, אפוד על עבודת כוכבים ואמרו עודבמסכת יומא (עב:) אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט ופירש רבינו חננאל אלמלא בגדי כהונה שמכפרין על עונות ישראל למעלה, לא נשתייר מעם ישראל שריד ופליט ולכאורה הדבר מאד מתמיה מכיון שהאפוד היה מכפר על עוון של עבודה זרה, מדוע חרב בית מקדש הראשון בעוון עבודה זרה, כפי שאמרו בגמרא(יומא ט.) שבית מקדש ראשון חרב מפני שעבדו עבודה זרה, הרי האפוד כיפר להם על עוון זה?
עוד באתר:
*המהר"ל צינץ זצ"ל בספרו "מלא העומר" מתרץ שבעוון עבודה זרה מצינו דבר שאין בשאר עוונות שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה כמובא בגמרא (קדושין מ.), וכאשר אדם עובד ע"ז נענש גם על מחשבתו וגם על מעשהו, ובאפוד כתוב "מעשה חושב" – כלומר שכיפר להם רק על המחשבה של עבודה זרה, ולא על מעשה העבירה וכיון שלא נתכפר להם חלק המעשה חרב הבית.
*ונראה לתרץ באופן נוסף: כי הבגדים כיפרו רק באופן שעשו תשובה על עוונותיהם, ורק אז בכח סגולת הבגדים היה לכפר, אבל אם לא עשו תשובה אין הבגדים היו מכפרים כלל ועיקר, וכיון שבבית ראשון לא עשו תשובה על עוון ע"ז, חרב הבית ולא הועיל בגדי הכהונה מאומה.
*השלה הקדוש מתרץ בעוד אופן על פי דברי רש"י (ערכיו טז.) והתוספות (זבחים פח:), דכתבו דמה שאמרו שהמדים מכפרים על עוונותיהם של ישראל כגון הכתונת על שפיכות דמים וכר, אין הכוונה שמכפר על רציחת ההורג, אלא כיון שכל ישראל ערבין זה לזה, ונענשים כולם על עבירת היחיד, על הערבות הזאת באים הבגדים ומכפרים להם שלא יענשו כולם בעוונו. כמו שכתוב לגבי עגלה ערופה דכתיב "כפר לעמך ישראל" שמכפרת על הציבור ולא על ההורג . ולפי"ז לא קשה כלל מדוע חרב ביהמ"ק אם הבגדים כפרו, משום שהבגדים כפרו רק על ערבותם של ישראל כדי שלא יענשו עבור החוטא אבל על החוטא עצמו לא כפרו כלל.
*ואפשר לתרץ עפ"י דברי החיד"א זצ"ל (״מדבר קדמות" מערכת ת, אות יח): לפי מה שאמרו המפרשים שהשב בתשובה מאהבה מתקבל מיד ללא יסורים, ומה שאמרו רבותינו (יומא פו.) ארבע חלוקי כפרה ויש תשובה תולה ויסורים ממרקים, כל זה רק בתשובה מיראה, מדוע א"כ ר׳ אליעזר מגרמיזא ורבו האר"י זצ"ל סידרו כמה סגופים ותעניות לבעל תשובה? ותירץ שהתשובה מועילה להנצל מהגהינם שנחשב לאחר התשובה לצדיק גמור, אמנם המקטרגים שנעשו על ידו מחמת עוונותיו, נכון שאין להם רשות לקטרג, אבל עדיין על עומדם יעמודו, ולמחותם ולבטלם צריך סיגופים ותעניות עכ"ד. ובזה שייך לתרץ כאן שהתשובה הועילה לכפר על העוון עצמו. והקרבנות ובגדי הכהונה היו מבטלים ומוחים את המקטרגים שנוצרו מהעוונות.
*ואפשר לבאר בעוד אופן: עפ"י דברי המדרש תלפיות(דף עט) שכתב בגדי כהונה מכפרים על עוון אדם הראשון, האפוד מכפר על עוון ע"ז שהיה באדם הראשון, שכפר בעיקר לכן יבא כהן גדול וישמש באפוד ויכפר על עוון זה, וכנגדו מי שחטא בע"ז כשרואה את האפוד על הכהן הגדול מתעורר לשוב כשרואה הרעות שגרם אדם הראשון במה שחטא, והמעיל מכפר על דיבור לשון הרע שהיה באדה׳׳ר שאמר האשה אשר נתת עימדי, והכתונת מכפרת על שפיכות דמים של אדם הראשון, שגרם מיתה לכל העולם, ע"ש עוד. לפי"ז מיושב יפה מדוע חרב הבית מכיון שהבגדים לא כפרו כלל רק על עונות אדה"ר ולא על עוונותיהם של ישראל.
