במדרשיר לפרשת "ויקהל" בחר עובדיה חממה להתפלפל סביב שניים מענייני הפרשה:
1) "חוכמת הלב", שנדרשה לבנאֵי המשכן ובעצם לכל אמן באשר הוא כאן ועכשיו. תפקיד האמן, על פי הרב קוק, פשוט: "לבשם את העולם" מפרי יצירתו.
2) איסור הבערת האש (הכעס) בשבת (בנשמה). אדריכלות רציונלית ריקה מלב,ומחכמת לב, איננה מַספקת כשבונים את המשכן בפרט, או כל משכן אחר בכלל, שאתה, כן אתה הכהן הגדול שלו. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ברוח ענייני השעה: רְאו כמה חכמת לב נדרשת ממנהיגינו ערב יום הבוחר המתקרב להתרגש עלינו בבניין משכן הכנסת.
את השיר מבצע חממה בדואט נפלא עם אלברט עמאר, אחיו של הראשון לציון הרב הראשי הספרדי לישראל לשעבר והרב הספרדי הראשי של ירושלים כיום, הרב שלמה משה עמאר.
מילים:
אִינְטֵלִיגֶנְצְיָה רִגְשִׁית, אוּלַי קוֹרְאִים לָזֶה הַיּוֹם,
פְּרִימִיטִיבִיּוּת נַעֲלָה, תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה וְתֹם
וּבֶאֱמֶת פְּשׁוּטָה לָגַעַת.
עוד באתר:
לֹא הַכֹּל לְהִתְיַמֵּר לָדַעַת, אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ, לְהַאֲמִין
בְּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס בַּשֵּׂכֶל, לְהָבִין
אֶת מָה שֶׁהַנְשָׁמָה מִכְּבָר יוֹדַעַת.
רַק חָכְמַת הַלֵּב תִּבְנֶה אֶת הַמִּשְׁכָּן,
בְּחָכְמַת הַלֵּב תָּלוּי כָּל הַבִּנְיָן.
הַחָכְמָה אֶל תּוֹךְ לִבֵּנוּ, תִּצְלַח דַּרְכָּהּ לַחְדֹּר,
אִם רַק נִפְתַּח חַלּוֹן וּנְפַנֶּה מָקוֹם לָאוֹר.
בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב, תָּמִיד, בְּכָל עִנְיָן,
בְּלִי יְסוֹד חָכְמַת הַלֵּב, לֹא יָקוּם אָמָּן,
בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב חָכְמָה הִיא הִתְחַכְּמוּת,
חֶרֶס בְּיָדְךָ, מִרְשָׁם בָּדוּק לְהִתְרוֹקְנוּת.
כְּמוֹ בְּצַלְאֵל הָאָמָּן הַנִּבְחָר, שֶׁבָּחַר
לַחְסוֹת בְּצֵל הָאֵל וְלַחְצֹב מֵהַנֶּפֶשׁ אוֹצָר
אוצר יָקָר
וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הָעֹל הַמֻּפְלָא מִכֻּלָּם
בְּיַד אָמָּן שְׁלוּחַת יִעוּד: לְבַשֵּׂם אֶת הָעוֹלָם….
לבשם את העולם.
חָכְמַת הַלֵּב תִּשְׁמֹר עַל בְּעֵרָה שֶׁל אֵשׁ תָּמִיד,
תִּשְׁלֹט בְּגֹבַהּ לֶהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ הַנֶּפֶשׁ הַפְּנִימִית,
שֶׁלֹּא נַבְעִיר בְּמוֹשְׁבוֹתֵינוּ כַּעַס וְחֵמָה
וְנַבְטִיחַ שֶׁהַשָּׁלוֹם יֵעָשֶׂה אֶצְלֵנוּ, שַׁבָּת בַּנְּשָׁמָה.
מילים ולחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: עובדיה חממה
ציור: ליאורה רוזנמן
