איפה הכסף? \ הרב אמיר קריספל

"אלה פקודי המשכן משכן העדת" (לח', כא)
כותב רש"י: נאמר כאן: "המשכן משכן" – שתי פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל. משכן העדות" – עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם.

יש להבין כיצד יתכן שבאותו פסוק דורשים חז"ל מצד אחד דברי פורענות על המשכן שנתמשכן מחמת עונותיהן של ישראל. ומאידך יש בו דברי נחמה שויתר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל על מעשה העגל והשרה שכינתו ביניהם. הדבר יבואר על פי משלו של המגיד מדובנא: עשיר אחד חיפש שידוך לבנו. מכיוון שהיה זה בן יקר מידות ונעלה בתורה ובדרך ארץ, וכאמור גם בן עשירים הוא, חיפש לו אביו שידוך כמעלתו. לבסוף נמצאה כלילת השלימות בתו של סוחר עשיר. הלך אבי הבן אל בית הורי הכלה כדי להיפגש עימם ולסכם את התנאים לשידוך המדובר.

בהיכנסו אל הבית פנימה שמח לראות כי אכן בית עשירים הוא זה. בכל עבר היו מונחים חפצי ערך וקישוטים שערכם רב מאוד, גם הכיבוד הוגש לו בכלי זכוכית יקרים משובצים באבני חן.

האח! – חשב האיש לעצמו – אכן שידוך נאה ויאה הוא זה! כעבור זמן בא שוב אבי החתן כדי לקבוע עם המחותנים את סדרי החתונה אולם כאשר נכנס אל הבית פנימה חשכו עיניו… אין כל זכר לכלים הנאים.הבית ריק מכל וכל… הפעם הוגש הכיבוד בכלים פשוטים… מדוע זועפים פניך? שאל אבי הכלה. אומר את האמת – ענה אבי החתן – ספק נכנס לליבי… היכן הם כל הכלים הנאים והיקרים?… פשוט מאוד – נענה אבי הכלה ואמר – הוצעה לי עיסקה בסדר גודל עצום ומכיוון שהכסף אינו זמין בידי לעת עתה נזקקתי להלוואה גדולה, משום כך משכנתי את הכלים היקרים. בעוד זמן מה תמומש העיסקה ובעזרת ה' ארוויח סך עצום ואשיב לעצמי הכל כבראשונה. אם כך – נאנח אבי הכלה בהקלה – הכל בא על מקומו בשלום! לרגע חששתי כי כל תצוגת הכלים המרהיבה שראיתי בביתך לא הייתה אלא הצגה… חששתי שמא שאלת אותם רק כדי להרשים אותי ובאמת הנך חסר כל… הסברך הניח את דעתי לגמרי!

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – בית המקדש אמנם נתמשכן בעוונותינו הרבים אולם לא אבדנו לגמרי, בבוא העת ירד מן השמים בית המקדש השלישי וישוב הכל על מכונו כבתחילה!

—
"ואת האלף ושבע מאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים" (לח, כט)
במדרש רבה בפרשתנו מסופר על החשד שחשדו במשה מששכח לאן נעלמו 1775 השקלים.

"משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם: בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה: אלה פקודי המשכן – כך וכך יצא על המשכן עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות שבעים וחמש שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשויים ווים לעמודים.

ר' חמא אמר: היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר.כששמע משה כך: אמר להם משה: חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם: "בואו ונעשה חשבון הוי ואלה פקודי המשכן". מילוי האותיות של "אדם ששלט על מלאכת המשכן" שווה בדיוק 1775!!

ואכן: החשבון מדויק: "והביטו אחרי משה" שווה 602. "בואו ונעשה חשבון" שווה 812. ההפרש הוא 210 משה נזכר, שעם הכסף העודף הוא עשה "ווים" לעמודים. "ווים" באתב"ש שווה 210.

אומר "בעל הטורים" על "אלה פקודי" – מלא "ו", שפקד לכל שש מאות אלף, שלא יחשדוהו שלקח מן הכסף". ובהמשך אומר "בעל הטורים" על "ואתו אהליאב" (שם פסוק כ"ג)- "אלו השניים היו עדים למשה שהשלים כל החשבון שקיבל". הכסף שהגיע התאים בדיוק למשכן, ומה שנראה היה כחסר, שימש לעשיית העמודים.

לכאורה כשהעם התפרקו מניזמי הזהב בחטא העגל אם נחשב היה שם משקל עצום של זהב ויצא מזה עגל קטנצ'יק אבל אף אחד לא שאל "איפה הזהב", ואילו, להבדיל, כשביקש משה תרומה למשכן למרות שבנה מזה את כל המשכן (מנורה ענקית כפורת כרובים ועוד מזהב טהור) ולמרות שישב ועשה חשבון על כל פרוטה, מיד קפצו היועצים המשפטיים ושאלו "א י פ ה ה כ ס ף ", האם זה מזכיר לכם משהו?

כסף רב כמים נשפך עבור בתי תיאטראות, שחקנים שלועגים לכל דבר שבקדושה המדינה מממנת מליארדים לספורט ותרבות האם שמעתם ששאלו מה עושים בכסף? איש אינו בולש לחקור מה עושים עם המליארדים, אבל אם מבקשים לתקצב איזה פעילות של מורשת אבות או פעילות תורנית, מיד קמים לזעוק חמס שודדים את קופת המדינה, והכותרות זועקות סחיטה חרדית, על זה נקרא בהגדה אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם, אבל עם כל אי הצדק ודאי צריכים אנו ללמוד ממשה רבנו ע"ה, שישב ועשה חשבון עד לפרוטה האחרונה, כי אנחנו זה לא הם.

שבת שלום ומבורך!