בפרשת השבוע קובע ה' כללים לגבי בעלי חיים המוּתָרים או האסורים באכילה. בין הבהמות והחיות, מותר לאכול רק את אלה המפריסות פרסה, שוסעות שסע ומעלות גירה (למשל: פרה). מבעלי החיים שבמים מותר לאכול את בעלי הסנפיר והקשקשת. ומשרץ העוף, את אלה שיש להם כרעיים מעל לרגליים, לנתר בהם (למשל: ארבה, חגב וחרגול).
מה הטעם לאסור על אכילת בעלי חיים מסוימים?
בעל ספר החינוך [מצווה קנ"ד] מסביר שמכיוון שאלוקים ברא את האדם, הוא יודע מה מהם המאכלים הטובים והבריאים לגופו, וגוף בריא הוא כלי חשוב להתעלות הנפש.
עוד באתר:
לפי רש"י [יא, ב], האיסור נועד כדי לייחד את עם ישראל משאר העמים.
ואילו דעת הרמב"ן היא שהאיסור נועד להגן על עם ישראל, שלא יקבלו את האופי הדורסני של החיות הלא טהורות באכילתם אותן.
ראיתי דבר יפה בחז"ל, בשם רבי עקיבא, בקשר לאופיים השונה והייחודי של בעלי החיים: "כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר, 'מה רבו מעשיך ה'' וגו'. יש לך בריות גדילות בים וגדילות ביבשה - גדילות בים אם עלו ליבשה מתו, והגדילות ביבשה אם עלו בים מתו. גדילות באוּר [סלמנדרא. רש"י, חולין קכז ע"א] וגדילות באוויר - גדילות באוּר אם פרשו לאוויר מתו, גדילות באוויר אם פרשו לאוּר מתו. מקום חיות של זה מיתתו של זה, ומקום חייו של זה מיתתו של זה. ואומר 'מה רבו מעשיך ה' כולם' וגו'" [ספרא שמיני פרשה ה'].
ואני אומרת, האין זה נפלא? הרי זה דבר כל כך חשוב להבין על החיים האלה! לדעת שיש לכל אחד ייעוד אחר, ולא בהכרח שמה שטוב לחברי טוב גם לי, ואולי אדרבה, אפילו מה שטוב לחברי מזיק לי!
חברה שלי אמרה לי השבוע: מה שטוב לי ואני מצליחה בו הוא הייעוד שלי. ומה שקשה לי בו ואני מתענה, זה התיקון שלי, ושניהם חשובים באותה מידה.
לי, המילים של רבי עקיבא עשו סדר בראש. האם גם לכן?
שבת שלום, חני
--
רעיון אחד מתוך הספר "שבת שלום חני" שיוצא לאור בימים אלו. בספר ליקטו בני משפחתה דברים ומאמרים שכתבה סביב פרשיות השבוע בהיבטים אקטואליים, מחזקים ומעוררים השראה. את הספר תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות או הקליקו כאן.
