דרכו של אדם להימשך תמיד לחברים ידידים ומכרים, זוהי אחת מתכונות הנפש הגדולות ביותר, אם אם זה בעבודה, ואם זה בכולל, בכל תחומי החיים, החברה מועילה לנפש האדם, כך כתב שלמה המלך "דאגה בלב איש ישיחנה", שאם יש לאדם מועקות בלב, או סתם קשיים שרוצה לפרוק בינו לבין ידיד קרוב, יעשה זאת, אך פעמים שכמה חברים טובים יושבים אחד עם השני, ופעמים אפילו בלי שימת לב לא מתוך רוע מסוים, מתחילים לדבר אחד עם השני על פלוני ידידם שכעת לא נמצא כאן, דברים טובים יותר וחלקם פחות, האם דבר זה טוב ? חס ושלום ! זהו לשון הרע ! לראות את השני באור ממש לא חיובי.. ולא בכדי מרן ה"חפץ חיים", השקיע רבות בלכתוב הלכות לשון הרע, רק כדי שנוכל במקצת להבין עד כמה חמור עוון זה.
שקוראים את הפסוק הראשון בפרשת השבוע: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן", מיד צצה ועולה לה שאלה מעניינת, האם בימינו אדם שידבר לשון הרע יקבל את עונשו? בבגדיו? בקירות הבית? לכאורה זה נראה כל כך רחוק מן המציאות האם בזמננו אנו יכולים למצוא דבר כזה?
הכהן הגדול מרן "החפץ חיים" כתב בספרו שמירת הלשון (שער הזכירה פרק ו') פשט בזה, וזה לשונו: "ואל יפלא בעיניך על זה, שהרי אנו רואין כמה אנשים מדברים לשון הרע ואין להם שום נגע. מצינו להם תירוץ ממדרש חז"ל (ילקוט שמעוני, מצורע, רמז'), שאמרו על הפסוק: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא,כג) – שומר מצרעת נפשו, וביאור הענין ראיתי מקצתו בספר נחל קדומים, דידוע דכל מה שהקב"ה מעניש את האדם הכל הוא לטובתו, כדי שינקה מעוונותיו, ולפעמים כדי שיעשה תשובה. ולכן בזמן שהיה בית מקדש קיים והיה לנו כהן מטהר, אם נכשל אדם בעוון לשון הרע היה הקדוש ברוך הוא מביא עליו עונש הנגעים, ואף גם זאת לא הביא עליו תכף על גופו רק על קורות ביתו, והיה צריך בעצמו לבוא אל הכהן ולומר לו: אשר נראה לו בבית כנגע.
עוד באתר:
והיה אומר לו הכהן דברי כיבושים: 'בני, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע וכו', וכמו דאיתא בתורת כהנים, כדי שישתדל על ידי זה לסור מהחטא. ואם לא שם ליבו לזה, היה הקדוש ברוך הוא מענישו עוד יותר בענין זה, וכמו שנתבאר ענין זה ברמב"ם(סוף הלכות טומאת צרעת) וזה לשונו: "שצרעת הבתים אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להחזירן מלשון הרע, שהמספר לשון הרע משתנות קורות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנות כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכן עליהן, אם חזר בו וכו', ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנה עורו ונעשה מצורע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא ליצנות ולשון הרע…
וישנו מעשה שקראתי שיוכל להאיר לנו מושכל זה באופן חיובי להשתדל להאיר פנים ולפרגן לשני, כמה זה חשוב (מסילות אל הנפש לגר"י אברג'ל, ויקרא עמוד 162, בשם ספר "בפקודיך אשיחה"):
ושמעתי מעשה פלא איך אחד נתקרב לאבינו שבשמים ונעשה בעל תשובה רק על ידי ענין זה של 'מלבין שינים'. המעשה קרה בארץ ישראל, היה אברך אחד שהיה רגיל לנסוע בכל יום באוטובוס בשעה שבע וחצי בבוקר ממקום מגוריו לכולל באזור אחר, ככה התנהג יום יום, לעלות על אותו אוטובוס בשעה שבע וחצי בבוקר, הוא היה איש מסודר וכמעט לא אירע לו שיאחר ויסע בשעה אחרת. גם הנהג היה קבוע מידי יום ביומו להסיע את האוטובוס בכל יום בשעה זו.
אברך זה היה לו מנהג יפה לומר בוקר טוב לכל מי שהיה פוגש, וככה עשה בכל יום כשהיה עולה על האוטובוס, ולא החסיר אף פעם מלומר לנהג בוקר טוב, אבל הנהג לא היה עונה לו, כי היה חילוני וכנראה שלא היה מעוניין להתיידד עם אברך חרדי, האברך בכל זאת עשה את שלו ולא עזב מנהגו הטוב, והמשיך לומר בכל יום בוקר טוב, אך הנהג לא היה עונה לו אף פעם.
ככה עבר משך זמן, פעם אחת בבוקר כשאמר לנהג בוקר טוב, פנה הנהג אליו ואמר לו: תדע, אני לא מהחבר'ה שלך לכן תפסיק מהיום והלאה לומר לי בוקר טוב, הבנת, אני מדבר עמך ברצינות, ואם לא תפסיק אנהג באלימות. אך האברך בשלו, גם למחר וגם אחרי זה אחז במנהגו לומר 'בוקר טוב' לנהג, ככה עבר באיזה זמן. יום אחד כאשר האברך ישב בכולל ולמד, הבחין באמצע לימודו על יד חלון שבדלת בית המדרש כי הנהג עומד שם ומסתכל עליו, האברך חשב מסתמא עכשיו הגיע הנהג לממש את איומו, מסתמא עוד מעט יתפרץ לכאן ויתן לי מכות, אבל אחרי שעה קלה הבחין איך הנהג סר והלך משם.
וכך המשיך הדבר כמה וכמה ימים טובים, שבכל יום הנהג מגיע ומסתכל לכיוון הכולל, ומיד הולך אחר כמה זמן, באחד הימים האברך לא יכל להתאפק ומיד כשראה אותו יצא החוצה.
הנהג רץ לקראתו וקיבלו בשמחה רבה, ואמר לו: 'תדע אברך, נצחתני! אגיד לך את האמת הנה כבר מזמן הרבה כשהתחלת לעלות על האוטובוס שלי ולאחל לי בוקר טוב בכל יום, מאז התחילו להיכנס הרהורי תשובה בליבי, כי ראיתי איך הדתיים יש להם נימוס יפה כזה לומר בוקר טוב לנהג פשוט שבכלל אין להם שיג ושיח עמו, והדבר עשה עלי רושם גדול, והתחלתי לחשוב שגם אני רוצה להיות דתי ולחזור בתשובה, אבל היצר הרע לא הסכים עמי ולא נתן לי לעשות דבר, ואמר לי שאסיח דעתי מכל הענין הזה.
'אך אתה המשכת במנהג הטוב שלך, וזה לא נתן לי מנוחה, המלחמה בתוכי הייתה כבירה, ורציתי להפסיקה, לכן אמרתי לך שתפסיק מלומר לי 'בוקר טוב' כי חשבתי שאם אבקש ממך לא תמשיך, ובזה אוכל להסיח דעת מכל הענין, אבל אתה לא הסכמת להפסיק, לכן נתחזקה בתוך תוכי ההחלטה לחזור בתשובה.
'אבל אחרי כן חשבתי כי מי יאמר שכל הדתיים מתנהגים כמותך, לכן באתי למקום זה לבדוק זאת, וראיתי את כל הסביבה אנשים עם מידות טובות אוהבים זה את זה ונוחים זה לזה, ובאתי לומר לך שנצחתני! והחלטתי לחזור בתשובה..
וכך באמת חזר בתשובה הוא וכל משפחתו…
והמסר שאנו צריכים ללמוד מכל זה אחים יקרים, זה שתמיד יש בינינו דבק מחבר ושמו "מילה טובה" כמה זה טוב לראות את השני באור חיובי, ולפרגן, המצורע לא ידע לפרגן, אלא ידע רק לנקוט באופי הפלגנות, והמחלוקת, ולזנוח את השלום והאחווה, ובגלל זה "בדד יישב מחוץ למחנה מושבו", תשב בחוץ עד שתלמד ותעשה דין וחשבון על מעשיך, על שהפרדת בין אנשים, וכעת שבכל בית ישראל מנקים את הבית לכבוד חג הפסח הקרב ובא, לקחת זאת ביתר שאת וכך נזכה לאוירה טובה בבית, לילדנו ולנשותינו, וגם לכל שאר משפחתנו…
שבת הגדול שלום ומבורך לכל בית ישראל וכל הקוראים היקרים והאהובים.
הכנות נעימות לחג הפסח הבא עלינו לטובה.
—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
בתושח"י.
