בכל סבב לחימה עם ארגון הטרור חמאס בשנים האחרונות, הפכו אנשי המודיעין המצרי לאלו שיתפרו מאחורי הקלעים את הסכמת האש. ישראל וחמאס לא ניהלו מעולם משא ומתן ישיר, ומכיוון שכך מלווים המצרים את המשא ומתן מתחילתו ועד סופו. הם עושים את הגישושים הראשונים, מבקשים צעדים בוני אמון ובסופו של דבר משיגים את התוצאה.
כל עימות חזיתי בין ישראל לבין ארגון הטרור חמאס מסתיים בסופו של דבר בשל התיווך המצרי. קהיר הפכה את עצמה למתווכת המוסמכת במזרח התיכון בין ישראל לארגוני הטרור בעזה וזו ההזדמנות לבדוק איך זה קרה.
מסתבר שמאמר חז”ל “כל צדקה וחסד שהגויים עושים חטא הוא להן שאינם עושים אלא להתגדל בו” רלוונטי מתמיד גם כאן. ההתערבות המצרית נעשית רק מפני שלמצרים יש בהתערבות הזו, בדרך בה תעשה זאת ובתוצאה הסופית, רווח ברור.
עוד באתר:
כדי להבין זאת צריך לחזור מעט אחורה, אל התקופה של תום התקופה הראשונה של “האביב הערבי”. הטלטלות שעברו על העולם הערבי במסגרת זו, שלא פסחו גם - ובעוצמה רבה - על מצרים, גרמו לראשיה – הגנרל א סיסי ונאמניו - להבין שהיא חייבת למצב את עצמה מחדש אל מול המציאות החדשה והמשתנית. שני קווי היסוד של ההחלטה הזו היו השבת הביטחון הפנים-מצרי ובסביבתה של מצרים וכן הקמתה מחדש של הכלכלה המצרית שהתרסקה.
בתקופה הקצרה בה שלט מוחמד מורסי, איש "האחים המוסלמים" במצרים, הרגיש חמאס כאילו הוא השושבין הראשי של קהיר. העובדה שמצרים היא המדינה הערבית היחידה הגובלת יבשתית עם עזה ומהווה את עורק החיים הבודד שלה לעולם החיצון גרמה לשני הצדדים לשתף פעולה. חמאס תרם את חלקו העשיר בנושאים מגוונים של טרור ושליטה באזרחים. מורסי מצדו גמל לארגון הטרור ביד רחבה בכל נושא שרק התבקש. לפי דיווחים מהעבר הוא אף העביר לחמאס ידיעות מודיעיניות שנאספו על ידי הצבא המצרי ושהיו קשורות לישראל.
מכיוון שכך, עם הפלת מורסי ועלייתו של הגנרל א-סיסי לשלטון, הוא מיהר בראש ובראשונה לרסן את חמאס. א-סיסי ואנשיו המשתייכים לאסכולה הישנה במצרים, הבינו שחמאס שמהווה סניף של "האחים המוסלמים" יכול לגרום לו לצרות צרורות. אבל חמאס לא נכנע והחל לשתף פעולה עם דאעש בסיני בעשיית חיים קשים למצרים. רק אחרי שננקטה נגדם יד קשה מאוד הבינו בחמאס שעליהם לחזור למקומם הטבעי ואל להם להכעיס את המצרים.
הסיבה הזו אם כן גורמות למצרים להתערב להחזרת השקט לאזור כדי לשמור (בראש ובראשונה) על השקט שלהם. במקרה של מלחמה בעזה, לא רק שגל פליטים אזרחי עזתי ישטוף את מרחבי סיני, אלא שהטרור – בשיתוף פעולה עם אנשי חמאס שיכנסו אל מרחבי סיני בקונסטלציה כזו או אחרת – יאיימו מחדש על שלומה של מצרים. ברור מאליו שערעור הביטחון בסיני יביא לקריסת הכלכלה המצרית בשנית, כיוון שהיא נשענת במידה רבה מאוד על תיירות. ואם יש פיגועים, אין תיירים. תשאלו מיליוני מצרים שנאלצו לרעוב ללחם בגלל התיירים שהדירו את רגליהם.
תיווך של המצרים בין ישראל לחמאס, מהווה אם כן יכולת לשחק בחמאס ולשתק אותו בו זמנית.
מטרה כלכלית חשובה לא פחות נגזרת ממיקומה האסטרטגי של מצרים ומשליטתה על תעלת סואץ. כיוון שאחוזים ניכרים מכלל הסחורות בעולם עוברות בתעלה, המצרים חייבים להפגין עוצמה צבאית גם כלפי חוץ. מדינות רבות רוצות לראות את מצרים כמדינה יציבה, ובקהיר לא ייתנו לחמאס להרוס להם את החגיגה.
