משהו לא טוב קרה לאביגדור ליברמן – הוא קיבל את מה שהוא רצה. כן כן, זה עלול לקרות לכל אחד, ובמיוחד: לכל בריון. ואז, לך תתמודד עם ההצלחה. והסיפור בכלל לא קשור לגיוס חרדים. החרדים הם השעיר לעזאזל הקבוע.
ליברמן, למי שזוכר, היה שר הביטחון הטוב ביותר שיכול להיות למדינת ישראל. אמנם רק בדיבורים, אבל גם זה משהו. בכל פעם שעלתה איזו סוגיה בטחונית לדיון, לליברמן היו לא רק דעות נחרצות, אלא גם תוכניות מעשיות. הוא בעד סיפוח של ישובים ביו"ש לישראל. והוא בעד העברת ישובים במשולש לרשות. בריטואל השנתי של קמפיין השוויון בנטל, הוא בעד גיוס החרדים. ויש לו מה להגיד על תקציב הבטחון, והסיוע האמריקאי, ויחסי ישראל-רוסיה, והאיראנים, כמה שהוא אוהב לדבר על האיראנים.
ומה שכולם זוכרים, אולי: כולם חוץ מליברמן, זו אותה אמירה פנטסטית על הנייה, במאי 2016: "אם אני אהיה שר הביטחון", התפייט אז ליברמן, "בתוך 48 שעות הנייה מת". ואז, בדיוק אחרי שנה, ליברמן היה שר ביטחון. ונחשו מה? הנייה לא מת. תראו מופתעים!
עוד באתר:
אחרי מבצע בעזה, שבו הוא שר ביטחון, והנייה שוב עשה דווקא ולא מת, ליברמן התפטר. היה זה מעשה יפה של אחריות מיניסטריאלית של מי שנושא בכישלון. סתאאאאם. היה זה מעשה פוליטי קר של מי שהיה אמור לשאת באחריות, אבל במקום זה האשים את כולם, כולל שר החינוך, בכישלון שלו עצמו. הקואליציה כבר לא החזיקה מעמד, והגענו לבחירות.
עם קצת ענווה, טיפ-טיפה, ליברמן היה מבקש את שר הקליטה. או החינוך. או סגן שר במעמד שר לענייני כלום. אבל לא ליברמן – ליברמן העדיף לדרוש את הביטחון, מתוך תקווה כנה שנתניהו יגיד לו "לא". היית שם, נכשלת, חפש משהו אחר. אבל נתניהו אמר דווקא "כן", ועכשיו לליברמן יש בעיה.
מה הוא יעשה שוב בתור שר ביטחון? יאיים שוב על הנייה?
והנה מגיעה סיסמת הקסם הקבועה, שלעולם לא מכזיבה, ושלעולם לא תצא לאף עיתונאי מהאף: גיוס החרדים.
על זה אפשר לפוצץ מו"מ קואליציוני, על זה אפשר ללכת לבחירות, והעיקר: בזכות זה ליברמן לא יהיה שר ביטחון.
לדעתי, ליברמן חייב עכשיו איזה מנדט או שנים לחרדים.
