צפצוף המכשירים הרפואיים מילא את חלל החדר. הרופא המסור עקב במבט דאוג אחר החולה ששכב במיטה מחוסר הכרה, מסדר בעדינות את הצינורות הרבים שליפפו את גופו המיוסר. לפתע התעורר החולה ופקח את עיניו. הרופא נשם לרווחה אך לא הסיר את עיניו ממכונת ההנשמה. "איך אתה מרגיש, חנוך?" 'אה.. בסדר, קצת חלש...' "עצום את עיניך עליך לנוח. מחר בבוקר תאזור מעט יותר כח". הבוקר האיר ומצבו של חנוך השתפר פלאים אך חייו עדיין תלויים היו במכונת ההנשמה וברופא שעמד דרוך 24 שעות סביבו. 'תשמע, לא נוח לי עם הצינורות האלו, למה אתה לא מנתק אותם?' הרופא הביט בחולה בעיניים טובות ולא ענה דבר. לא רצה לאמץ את רגשותיו יתר על המידה. אך מיום ליום הלכו תלונותיו של החולה וגברו 'למה אתה לא מקשיב לי?' 'אתה לא חושב שהצינור הזה מיותר?' 'תנמיך בבקשה את צפצוף המכשירים, זה מפריע לי!' כך עברו טענותיו של החולה משלב לשלב עד שיום אחד, לא פחות ולא יותר התעצבן החולה על הרופא ונתן לו סטירה הגונה. הרופא ההמום שמשקפיו התעופפו נתן את עיניו בחולה ואמר: "אתה לא מתבייש? אתה יודע שאני הוא זה שמחזיק אותך בחיים עם מכונת ההנשמה עליה אני שוקד יומם ולילה? אתה יודע שאם לא אני, אתה היית מאבד את חייך כבר לפני חודש?.. איך אתה לא מתבייש?!..."
ומהמשל לנמשל: בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם הקב"ה: 'אני נותן לכם תורתי- הביאו לי ערֵבים טובים שתשמרוה. אמרו 'אבותינו ערבים' ולא קיבל. 'נביאינו ערבים' ולא קיבל. עד שאמרו 'בנינו ערבים' אמר הקב"ה: 'הא ודאי ערבים טובים! 'על ידיהם אתננה לכם.
כמה אנחנו גאים בתורתנו, בלימודינו ובגאונותנו. הקמנו ישיבות, חיברנו ספרים, עוד נמלא את בתי המדרשות כל הלילה בחג השבועות. כמה אנו גאים בעצמנו! אך דווקא מתוקף תורתנו לא פעם אנו מבקרים קשות את הילדים שלא לומדים. אנו גוערים, מענישים, ואפילו מכים ולעיתים שוכחים שבעצם בזכותם אנחנו קיימים! אם לא הם- אנחנו לא היינו כאן הלילה! ולא רק תורה לא היינו מקבלים, אלא אף חיים! שהרי אם לא הם- 'שם תהא קבורתכם'. מה אנחנו חושבים על אותו חולה שסטר למנשִׁימוֹ? ומה איתנו?... האם אין אנו גוערים באלו שבזכותם אנו חיים? בזכותם אנו לובשים פראק ומנהיגים תלמידים?... אז בליל שבועות- כשנשב ונלמד בהתלהבות- אם נראה אותם מתרוצצים פנימה והחוצה מטפטפים כוסות קפה ומפוררים רוגלך פריך- שנייה לפני שאנו גוערים בהם, נזכור שכל הלילה הקדוש הזה- מתן תורה שלנו – בזכותם הוא! הם הערֵבים שבזכותם בכלל קיבלנו את התורה!
