"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז) פירש רש"י: התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. לכאורה מדוע התפלל משה רק על יהושע ולא על כלב?
מתרצים בשם האר"י הקדוש זיע"א: שתפילת משה על יהושע הייתה שלא יתייעצו המרגלים להורגו. לפי שהיו יודעים שיהושע עתיד להנחילם את הארץ ולמלוך עליהם, לכן יחפוץ יהושע לומר היפך דעתם, ולדבר טוב על הארץ, כדי לטול את ההנהגה, חשש משה אולי יהרגוהו, לכן התפלל עליו "יה יושיעך מעצת המרגלים" - שלא יהרגוהו. ובזה ביאר עוד את כתוב "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה" לכאורה מדוע רק כלב דיבר דברים אלו ולא יהושע, אך לפי הנ"ל מובן היטב, כי יהושע לא יכול היה לדבר בשבח ארץ ישראל כי היו יכולים לומרלו, שכדי לטול את ההנהגה הוא אומר היפך דבריהם ומשבח את ארץ ישראל, ולכן רק כלב יכל לומר דברים אלו.
ויש מתרצים באופן נוסף: דהנה כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל "וכד חמא (כשראה) משה ענוותנותיה קרא משה להושע בן נון יהושע" - יש לדקדק מהו הלשון כשראה משה ענוותנותיה, וכי ראה משה את ענוותנותו, יותר נכון לכאורה לומר כיוון שידע שהוא עניו? ועוד צריך ביאור מדוע דווקא בגלל הענווה התפלל עליו? אלא ביאר בספר ״ימין יוסף,, כי משה רבנו ראה ברוח הקדש שגזר דין קשה יהיה על המרגלים, והתחכם לעשות איזה תחבולה להסיר מהם גזר דינם, והנה כתוב בחז,,ל (ירושלמי סוף בכורות): ג, מכפרים להם עוונותיהם: חתן, נשיא וחכם, ולכן מינה אותם משה לנשיאים קודם שהלכו, וע״י שיהיו נשיאים יתכפרו להם עוונותיהם, ויוסר מהם גזר דינם, [ובזה מדוקדק דברי רש״י שכתב באותה שעה כשרים היו]. אמנם יהושע מפני ענוותנותו לא רצה לקבל הנשיאות, (לכן שינה את שמו מהושע ליהושע כי גם שינוי השם קורע גזר דין, ובזה מדוקדק היטב לשון התרגום, כשראה משה ענוותנותו של יהושע שסירב להיות נשיא, קרא לו יהושע, לגרום לו מחילת עוונות.
עוד באתר:
ולפי זה מיושב היטב מדוע רק על יהושע התפלל, מכיון שיהושע היחידי, שלא רצה את הנשיאות היה צורך לשנות שמו לקרוע גזר הדין משא״כ שאר המרגלים.
** ״וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמור הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה׳ כי חטאנו... ויעפילו לעלות ... וירד העמלקי והכנעני ... ויכתום עד החרמה״ (יד, מ-מה) מקשה רבי אברהם בנו של הרמב״ם בספרו (המספיק לעובדי ה') קושיא עצומה, הרי בני ישראל בשילוח המרגלים נתבעו על השתדלות מיותרת וחוסר אמונה משום ש"לה׳ המלחמה", ונגזר עליהם לנדוד ארבעים שנה במדבר, כדי לחזק את האמונה שהכל בידי שמים. ומיד לאחר מכן באים המעפילים ורוצים לתקן את הדבר, ואומרים: ״הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה״׳ מקבלים על עצמם להיות בעלי בטחון עד כדי מסירות נפש, ומוכנים לעלות ולהילחם בלא השתדלות נוספת, לכאורה ממש תיקון החטא, מדוע אם כן אומר להם משה אל תעלו?
אלא מבאר ר' אברהם: דרגת דור יוצאי מצרים שראו את כל ניסי מצרים ומעמד הר סיני, אצלם כיבוש ארץ ישראל, צריך להיחשב דבר טבעי, ולהם שילוח המרגלים מהווה השתדלות מיותרת, ולכן נתבעו על כך. אולם לאחר החטא, היו כבר בדרגה פחותה יותר, במצב זה להתנהג כמו בוטחים כשזו אינה דרגתם האמיתית, נחשב כהוללות והסתמכות על נס, ואינם רשאים לעשות כן, לכן אסר עליהם משה לעלות. כי חיוב ההשתדלות תלוי במדרגת האדם, כשאדם בדרגה נמוכה, אם יחכה לניסים, ולא יעשה את ההשתדלות המוטלת עליו אלא יסמוך על הנס, ייתבע משמים על חוסר השתדלות והתנהגות בהוללות, אולם מה שבמדרגתו כבר אינו נראה כנס, מכאן ואילך פטור מהשתדלות
וכמו שכתב ה"פלא יועץ" (ערך שמירה): שבגמרא (ברכות לב') מסופר, מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו, אמר לו: ריקא והלא כתוב בתורתכם "רק השמר לך ושמור נפשך - ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי מתיז ראשך בסייף מי היה תובע את דמך ממני? אמר לו המתן לי עד שאפייסך בדברים, אמר לו אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לוז אמר לו לא!, ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך? א"ל היו חותכים את ראשי בסייף, א"ל והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.
כתב ה"פלא יועץ": אמרו המפרשים, מה שאמרו "נפטר אותו חסיד לביתו לשלום" היינו שנפטר לבית עולמו, משום שעבר על איסור בתורה של ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ והכניס עצמו לסכנה!.
הרי לנו, אפילו אדם המכונה בפי חז"ל "חסיד", כאשר סומך על נס ואין עושה השתדלות להצלתו, נענש והלך לעולמו...כי גם בעל ביטחון צריך להיות בעל מדרגה.
שבת שלום ומבורך!
