הכל מתחיל ב"מודה אני" \ מירי שניאורסון

זיוה עוצמת עיניים ואומרת, ספק לעצמה ספק לי, ״תנשמי, תזכרי מאיפה התחיל הכול״. ואז מאיר לפתע חיוך של תקווה את פניה. ״היום שבו הבנתי שאני לא חוזרת לגן היה היום המאושר בחיי״ היא אומרת ומוסיפה כדי לשכנע אותי ״אהבתי את עבודתי כגננת, אפילו הצלחתי בה, אבל פחדתי להיות כמו כולן. ידעתי שמצפה לי משהו גדול, […]

אפרים דוד

ב' בתמוז תשע"ט, 05/07/19 08:22

א+

א-

מירי שניאורסון פרשת חקת

זיוה עוצמת עיניים ואומרת, ספק לעצמה ספק לי, ״תנשמי, תזכרי מאיפה התחיל הכול״.

ואז מאיר לפתע חיוך של תקווה את פניה. ״היום שבו הבנתי שאני לא חוזרת לגן היה היום המאושר בחיי״ היא אומרת ומוסיפה כדי לשכנע אותי ״אהבתי את עבודתי כגננת, אפילו הצלחתי בה, אבל פחדתי להיות כמו כולן. ידעתי שמצפה לי משהו גדול, וידעתי שכדי לראות אותו אני צריכה להתחיל קודם כול לשחרר את הישן״.

אך גם אחרי תקופה שבה זיווה ישבה בבית וחישבה מהלכים מחדש הציקו לה ייסורי המצפון. ״כל יום שבו לא נכנסו רווחים הרגשתי חסרת ערך, כי מה אני שווה אם אני לא מביאה הביתה כסף?״ היא נזכרת.

"גדלתי בבית שהכניס בי פחדים, ועדיין אני צריכה בכל יום לשכנע את עצמי בצדקת המהלך שאני עושה. להיות עצמאית זה לעבוד אצל הבוסית הקשוחה ביותר בעולם. בלי בטלה ובלי רגע חופש. התמסרות טוטלית לעבודה ולפעמים גם בלי תוצאה מרשימה", היא מסכמת.

בשיחה של פרשת חוקת משנת תנש״א מגלה הרבי מהו סדר העבודה של יהודי בכל העניינים בפועל: בכל יום צריכה להיות אצל היהודי עבודת השבוע (במציאות העולם) והחודש (מעל הטבע).

אפשר לראות את זה בכמה וכמה מישורים: ב"מודה אני" אנו אומרות בכל בוקר "שהחזרת בי נשמתי" – וזה מלמד על הסדר הטבעי בעולם, בכל יום הנשמה חוזרת. חותמות במילים "רבה אמונתך" – מלמד על גילוי למעלה מזה, האמונה של הקב"ה באדם שלמעלה מדרך הטבע.

וזה דבר שצריך לעורר גם בנו עבודה למעלה מהרגילות!

כך גם בברכות השחר – בהתחלה הברכות מדברות על הנהגת הטבע (הנותן לשכוי בינה, רוקע הארץ על המים וכו'), ואז בהמשך, ברכות התורה – שקדמה לעולם. וכן גם בעבודת היהודי: יש עבודה עם הגוף וברור חלקו בעולם וישנה העבודה לגילוי הנשמה. גם ילד מבין שיש לו גוף (גלוי) ונשמה (נסתרת) המחיה את הגוף, ולכן העבודה עם הגוף בהגבלה ועם הנשמה – ללא הגבלה.

ויותר מזה, שבנשמה יש שתי דרגות – חיצוניותה ופנימיותה (=רצון חזק) והעבודה איתה בהתאם ובעיקר עם הוספה בכוונת המצווה וקיומה לפנים משורת הדין, ובמיוחד בצדקה – כולל צדקה בדיבור.

אחרי לימוד ועיון בדברי הרבי לפרשת חוקת, חזרתי לזיוה. הדברים ששמעתי ממנה עזרו לי להבין טוב יותר את הבחירות שלה. ״יש לי בכל בוקר זמן מוגבל" היא אומרת, ״מודה אני שאני אומרת מדי בוקר עוזר לי להבין על מה אני רוצה "לבזבז" את היום שלי. ואני לא פראיירית" היא מסכמת, ״כל אחת צריכה להבין איפה הכוחות שלה ואיפה לנצל אותם!"

את קמה בכל בוקר ליום עבודה חדש, לאתגרים חדשים ולא תמיד התוצאות נראות כבר לעין. הקב"ה מאמין באדם, מאמין בך, ואת?