"קום לך אתם… ויחר אף אלקים כי הולך" (כב ,כ')
לכאורה מהו בעצם חטאו של בלעם והיכן נהג שלא כשורה? שהרי בתחילה כשבאו שרי בלק לבלעם עם הצעת בלק, ענה להם על אתר "לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה" וכאשר ה' אמר לו 'לא תלך עמהם לא תאר את העם' הוא סירב להצעתם. גם כאשר שבו בפעם השניה השיב להם בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ה'" ושוב המתין למוצא פי ה' שאמר לו "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם" וכך עשה. א"כ מדוע חרה אף אלוקים כי הולך הוא" ומדוע ניצב "מלאך ה' בדרך לשטן לו" במטרה למנוע ממנו את ההליכה? תמיהה נוספת: אם מטרת המלאך הייתה כדי למנוע ממנו את ההליכה א"כ מדוע לבסוף אישר לו המלאך "לך עם האנשים"? רש"י פירש ע"ז: 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו', כלומר, כיון שכ"כ התעקש בלעם ללכת למרות אזהרת המלאך לכן אישרו לו ללכת בדרך שרצה לטעות בה. ולכאורה תשובה זו עשויה לישב גם את הקושיא הקודמת שהרי כשהמשלחת באה בראשונה נאמר לו 'לא תלך עמהם' ואילו בפעם השניה נאמר לו "קום לך אתם" ולכאורה ההסבר לשינוי ההוראה טמון במאמר 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' וזה בעצם היה חטאו שהשתוקק ללכת ולקלל. אלא שקשה מדוע לא הזכיר רש"י את המאמר והטעם הזה כבר על הפעם השניה שדיבר עם ה' ?
"הגאון מווילנא" זצ"ל מיישב זאת ע"פ דקדוק לשוני של מילה אחת! יש להבחין בין המילה 'עם' למילה 'את' כי פירושם ומשמעותם שונה לחלוטין. כאשר נאמר בתורה ״לך את האנשים״ או ״קום לך איתם״ המשמעות היא להליכה בצוות בלבד אך לאו דווקא למטרה זהה, אך כאשר נאמר "לך עם האנשים" או "וילך בלעם עם שרי בלק" משמע שהולך איתם בעצה אחת כאיש אחד בלב אחד.
מעתה מבוארת כל הפרשה כמין חומר, דאילו בתחילה כשבאו אליו האנשים בהצעה לקלל, שאל את פי ה' שענה לו "לא תלך עמהם', לא תאר את העם" כלומר, אל תלך 'עמהם' לצורך קללה. לכן אלו באו אליו בפעם השניה בצורה מחוכמת והציעו לו ע"י שרים ונכבדים "אל נא תמנע מהלך 'אלי' כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה" כלומר, שיבוא 'איתם' והוא לא צריך להתחייב לקלל, העיקר שיבוא! הם אמנם הבהירו לו שהמטרה היא שישתכנע לקלל וע"כ השיב להם מיד שלא אכפת לו, כמובן, ללכת ולקבל כבוד וכסף וזהב אבל לקלל הוא לא יוכל כי גם 'אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי' ה". ולכן בפעם השניה הורה לו הקב"ה "אם לקרא לך באו האנשים קום לך 'אתם' ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה" כלומר, לך 'איתם' אך לא 'עמהם' למטרת קללה וציווה עליו שיאמר רק את אשר יאמר אליו ה'.
עוד באתר:
אבל למחרת בבוקר והנה 'ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב'! בלעם לא פעל כציווי ה' אלא הלך בהתלהבות 'עם' שרי מואב במטרה לקלל, לכן "ויחר אף אלהים כי הולך הוא". אמנם כאשר שאל בלעם את המלאך אם הוא חייב לחזור ענה לו "לך 'עם' האנשים", היינו, לך עמם בעצתם אך "אפס, את הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר" כלומר, גם אם תרצה לא תוכל לקלל אלא מלאך רע בעל כרחו יענה אמן.
ולכן התקשה רש"י מדוע אישר לו המלאך ללכת לצורך קללה, וע"כ משיב רש"י 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו'. כי לעיל הותר לו ללכת סתם לצורך כבוד אבל כעת אושר לו אף לצורך קללה. את גודל רשעותו של בלעם ניתן ללמוד כאשר למרות הבעת מורת רוח ואזהרת המלאך "וילך בלעם 'עם' שרי בלק", 'עם', במטרה מובהקת לקלל.
***
"כי מראש צורים אראנו" (כג' ט')
כותב רבינו יוסף חיים זצ"ל מבבל כי ידוע שאברהם אבינו ע"ה היה עקר, עד שה' ברחמיו עשה עימו נס ונפקד בזרע של קיימא, ואותו הדבר היה עם האימהות הקדושות, ומדוע באמת היו אבותינו עקרים? הרי אין מקרה בעולם ובוודאי ישנה סיבה לכך.
והנה כאשר לאדם נולד בן או בת לעולם ניתן לומר שמבחינה מסוימת הוא מוליד גם את נכדיו עד סוף כל הדורות, כי הוא זה שהוריש להם את כח ההולדה המאפשר לו את המשך שרשרת הדורות, ברם רצה הקב"ה לנתק את הקשר והיחוס של האבות והאמהות לאבותיהם, תרח, בתואל, לבן, ולכן סיבב הקב"ה שאבותינו יהיו עקרים ולא יקבלו את כח ההולדה מהוריהם, אלא שכח הולדתם יהיה חדש ועצמאי, כדי שיהיו הם אבות האומה, ועל פי זה אפשר לבאר את הפסוק "לא תאור את העם כי ברוך הוא", אין לך אפשרות לקלל את אברהם יצחק ויעקב כי הם ברוכים, ואם תנסה לקלל את זרעו של תרח או בתואל ולבן שאז יקוללו גם ישראל, לא תוכל כי בני ישראל לא מתייחסים אליהם אלא רק לאבותינו הקדושים מפני שהם היו עקרים ולכן נפסק הייחוס, ולפי זה מתבאר באר היטב הפסוק "כי מראש צורים אראנו" כי כשמסתכלים על יחוסו של עם ישראל מהיכן הוא מתחיל רואים רק "ראש צורים" דהיינו אברהם "ומגבעות" אלו האמהות "אשורנו" ורק הם היחוס של עם ישראל, ולא אחר ולכן "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ולכן אומר בלעם אפילו אם ארצה לקלל את זרעו של תרח לא יעזור כי "בגויים" דהיינו תרח, בתואל, ולבן, לא יתחשב אין הם נחשבים לצאצאיהם.
שבת שלום ומבורך!
