החכם האמיתי \ הרב נהוראי משה אלביליה

כמה פעמים קרה לך שהחלטת להשתנות בנושא מסוים? כן, אתה יודע בדיוק במה אתה צריך להשתפר, ולהתחזק בעבודת ה'. אבל בדיוק בתחילת הדרך, תוך כדי הושטת הרגל לצעד קטנטן בדרך לשינוי, בא חבר והוכיח אותך בצורה שלא הייתה נעימה לך…. "תפסיק כבר לדבר על האחרים, לא לימדו אותך מה זה רכילות???"
תודֶה, נכון כל הרוח הרעננה לשינוי שנשבה בך, עברה ממך והלאה??? כל הרצון הטוב, כבר איננו.

בפרשתנו אנו מוצאים דרך גדולה ונפלאה אשר בא הוכיח משה רבינו את עם ישראל, "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב". וכותב שם רש"י הקדוש וזה לשונו: "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל…"

רגישותו של משה רבינו לעם ישראל… כן, הוא הוכיח את עם ישראל, אבל ממקום ששומר על כבודם! עם הרבה ענווה, ולא חלילה ממקום מזלזל.

"אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך…" (משלי ט, ח) האלשי"ך הקדוש המבאר את כוונת הפסוק באופן הבא (על פי דבריו): כשאתה מוכיח אדם – אל תבזה אותו, אל תשמיץ אותו, אל תשפיל אותו, אל תאמר לו : "לץ שכמוך", "טיפש שכמוך" או כינויי גנאי אחרים. מה תגיד לו? "פלא בעיני! איש חכם ונבון כמוך, אדם זהיר שיודע כיצד מתנהגים – איך עשית כדבר הזה?". אם תתייחס אליו בכבוד, כמו שמתייחסים לחכם, הוא יאהב אותך, וישמע לך. (מתוך הספר "דורש ציון" לגרב"צ מוצפי שליט"א)

מצאנו באבות דר' נתן (פרק כט', הובאו הדברים בארחות צדיקים, שער החניפות) כך וזה לשונו: "אם יש לך רֵעים, מקצתם משבחים אותך ומקצתם מיסרים ומוכיחים אותך – אהוב את המוכיחים, ושנא את המשבחים, כי אלה לחיי עולם יביאוך, ואלה ברעתך ישמחו כי ישבחוך".

ומסביר שם בעל ה"בנין יהושע" וזה לשונו: "אהוב את המוכיחך. שעי"ז אתה יודע הקלקול שצריך תיקון, וזה שמסיים שמביאך להעוה"ב. ושנא את המשבחך. שחנופה הוא מבקש בזה ובפרט שאינו מעמידך על האמת והיושר וזה שמסיים מוציאך מן העולם".

מי שאומר לך כל הזמן: אתה צדיק, אתה טוב, אתה מותק, אתה גדול, אתה ענק – תברח ממנו! הוא מרדים אותך, הוא שליח של היצר הרע. מי שמוכיח אותך – רוצה בטובתך. אותו תאהב ובו תדבק.

ומכאן אתה למד דבר נפלא –עם ישראל הבינו את תוכחתו של משה רבנו, וגם הבינו את גודל אהבתו של משה רבינו אליהם. וידעו שעליהם לתקן את כל הקלקולים שגרמו במעשיהם. וכך, על ידי תוכחתו של משה רבנו, שיצאה מלב אוהב ומכבד, הגיעו לידי התיקון שנדרש מהם.

סיפר הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א (דורש טוב, דברים עמוד יא') איך מוכיחים ברמז:
"ר' ישראל ויזניצא זצ"ל היה גאון בתורה, וכהן ברבנות באחת הערים ברומניה. כרב המקום. נטל על עצמו גם את הדאגה לבני עירו, ועשה זאת באומנות מיוחדת, בהיותו חביב ונימוסי, מקובל על הקהל ובעל דרך ארץ במידה מופלגת.

"באחד הימים קרא הרב לגבאי, שילוה אותו לטיול בחוצות העיר. בדרכם עברו ליד ביתו המפואר של מנהל הבנק העשיר, שנמנה על המשכילים. שלח הרב את הגבאי לדפוק על הדלת, ולשאול אם יאות להכניסם. הגבאי נקש על הדלת, והמשרת שפתח מיהר להכניסם, הושיבם בכבוד בסלון, ורץ להודיע לבעל הבית, כי רבה הראשי של העיר הגיע לביקור.

"הזדרז העשיר ללבוש את חלוקו, ויצא לקבל את פני הרב. התיישב על כסאו, ברך את הרב לשלום, והמתין שיסביר לו את סבת בואו. אולם הרב שתק ולא הוציא מילה מפיו.

"שתק גם העשיר והמתין להסברים שלא באו. כך גם גבאי – שהמהלך כולו היה סתום בעיניו. כעבור דקות ארוכות רמז העשיר בעיניו לגבאי: מה סבת הביקור הזה? והגבאי משך בכתפיו: אין הוא יודע. הרב לא שיתף אותו בכלום. לבסוף קם הרב נפרד מן העשיר לשלום ויצא, כשהעשיר מלווה אותו בכבוד גדול. בפתח בית הרב חש העשיר שהוא אינו מסוגל להתאפקיותר ואמר: "ימחל לי כבוד המרא דאתרא, אך לא הבנתי לשם מה בא לביתי ולא אמר לי מאומה. האם רצה כבודו משהו?".
השיב לו הרב: "באתי לקיים מצוה. וברוך ה' שזכיתי לקיימה".

"איזו מצוה קיים כבוד הרב?"- נמלא מנהל הבנק בסקרנות. נענה הרב ואמר: חכמינו ז"ל אמרו, שכשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה:) באתי אלייך וקיימתי את המצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

נבהל העשיר: "יאמר לי כבודו איזה דבר לא שמעתי!".

"מדוע אומר?"- ענה הרב – "רוצה אני להמשיך לקיים את המצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, שכן יודע אני שדברי לא ישמעו".

"ימחל לי כבודו, אך מנין הבטחון שבאמת לא אשמע? אולי כן אשמע לדברים?" טען העשיר.

חכך הרב בדעתו, ולבסוף אמר: "טוב, אומר לך". ישנה אלמנה מסכנה שלא שילמה את חובה לבנק, והבנק מתכוון כעת להוציאה מביתה ולמכור את הדירה. האלמנה המסכנה נזרקת לרחוב ממש. צריך למחוק את החוב שיש לה בבנק".

"אני רק מנהל הבנק ולא הבעלים שלו" – התנצל העשיר – "איך מצפה הרב שאמחק חובות ללקוחות?".

צער עלה על פני הרב: "חבל, חבל, הכשלת אותי. הלא אמרתי לך שתתן לי להמשיך לקיים את המצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. בשביל מה בקשת ממני שאספר לך?!".

הם נפרדו ובלב העשיר נקרה אכזבת הרב מכשלון קיום המצוה 'שלא לומר דבר שאינו נשמע'… עד שלבסוף גמר בליבו לשלם מכיסו את חובה של האלמנה. הוא הודיע על כך לרב, שכמובן שמח מאוד על שלא נכשל באמירת דבר שלא נשמע".

הרי לנו שגם לאנשים רחוקים אפשר לומר מוסר ולגרום להם לתקן את דרכיהם, אולם דרושה לשם כך חכמה מיוחדת, כבוד לזולת והרבה ענוה.

לכן כשאנו מדברים על שבת חזון, שהיא סופה של ימי בין המצרים, יש בכוחנו לראות את החזון, מלשון ראייה, להסתכל קדימה, ללמוד מהעבר ולחשוב איך אוכל ונוכל לעשות את העתיד טוב יותר. איך לעזור לאחרים להיות טובים יותר, למלא את ליבנו בהרבה אהבת חינם, ומלב גדוש בטוב להשפיע על האחרים, באהבת חינם, נביא את הגאולה!

בל נשכח את דבריהם של גדולי החסידות ש"ימי בין המצרים הם בסיס ההכנה לימים הנוראים". רק אדם שחיזק את עצמו במצוות ש"בין אדם לחברו" יכול לגשת לחיזוק בנושאים ש"בין אדם למקום".

בתפילה שנזכה עוד השנה שימים אלו יהפכו מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב ובבניין ציון וירושלים ננוחם!

שבת שלום ומבורך!

—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.