מטעמים לשולחן שבת: שופטים \ הרב אמיר קריספל

כי השוחד יעוור עיני חכמים… צדק צדק תרדוף (טז' יט'-כ')
איתא ב"ספרי" בפרשתנו "כי השוחד יעוור עיני חכמים. אין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו".

שואל רבינו יוסף חיים זצ"ל בדרשותיו לכאורה דברי "הספרי" לפלא יהיו, וכי עוון השוחד מזכה את הדיין לשכר טוב, עד שחז"ל מבטיחים לו שאינו מת מן הזקנה "עד שיורה צדק בהוראתו" האם זהו ה"שכר"׳ עבור העוול הגדול של סילוף הדין בגין לקיחת שוחד?! ועוד שואל מדוע נסמכו פסוקים אלו זה לזה?

וביאר בטוב טעם ודעת, כי משפטו של הדיין המסלף את הדין נחרץ לרעה דווקא בעת שמורה צדק בהוראתו. שהרי פשוט שחכם המסלף את הדין לא אומר על חייב פטור ועל פטור חייב, אלא מנצל את העובדה שתורתנו הקדושה נתברכה בריבוי שיטות ודיעות בין חכמי ישראל, שזה אוסר וזה מתיר, זה מטהר וזה מטמא, והש"ס וספרי ההלכה מלאים במשא ומתן הלכתי, ובדעות חלוקות כמעט בכל שטח הלכתי שבתורה. אלא שכמובן, לכל מחלוקת ישנה הכרעה מקובלת – פוסקי ההלכה העמידו לנו כללים ברורים איך להכריע הלכה למעשה, וברוב המקומות נדחו כמה דעות מההלכה, וישנו פסק מקובל. אך החוכמה של מסלפי הדין היא, לחקור ולאתר את השיטות הרחוקות בהלכה, את הדעות הבלתי מקובלות, ועל פיהם לפסוק את הדין. כך שהוא כביכול "מצדיק" את דעת החכם הפלוני, ומחליט בדעת׳ לסבור כמוהו, לומר שסברתו אכן "ישרה" בעיניו. כך נוצרה היכולת להטות את דין האמת לכאן ולכאן, כפי רצונו של החכם.

כיצד נוכל להוכיח לאותו דיין את עיוות הדין שיצאו מתחת ידו, מפני נגיעתו לקבל שוחד ושלמונים? בבוא היום, מתגלגל אותו סיפור על שולחנו של החכם, כאשר הוא משוחרר מכל נגיעה פסולה, וכמובן שמכריע את הדין על פי הכללים המקובלים, ופוסק כאותה דעה ש"הלכה כמותו", כדרך כל פוסקי ההלכה הידועים. או אז הוא נתפס בקלקלתו: מדוע אז במקרה ההוא הכרעת מ'סברתך' כדעה פלונית, ומצאת לך 'סימוכין' בדעות רתוקות ודחוקות, והנה עתה כשאותו מקרה עומד לפניך, יודע אתה היטב להכריע כדעה המקובלת? אין זאת, אלא שעוון לקיחת השוחד עיוותה את הדיו".

מעתה, נבין את סמיכות הפסוקים זה לזה: "לא תקח שוחד" ־ למרות שכבעל מקצוע אתה תדע להסמיך את הוראתך על סברת תנא או פוסק ידוע, לטובת אחד מבעלי דינים ־ אך תחבולה זו לא תועיל לך, עוד יגיע הזמן בו תורה צדק בהוראתך ־ "צדק צדק תרדוף" – ואז יתגלה לעין כל, כי אותם פסקי הדין שיצאו מתחת ידך היו מעוותים ומסולפים. והתורה מזהירה מראה ומבטיחה כי אכן עוד ייתפס הדיין בהוראה אמיתית, שתראה למפרע את השחתת הדין במקרים קודמים, שעליהם לקח שוחד.
הרי לנו, כי לפעמים, הרדיפה אחרי הצדק לא באה בתור שכר, אלא כדבר המוכיח את העוול שנעשה.

***

"ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך" (יט,יט)

כתב רש"י "כאשר זמם" ולא "כאשר עשה", מכאן אמרו "הרגו אין נהרגין". טעמים רבים נאמרו בסברת הדין דהרגו אין נהרגין, כי לכאורה ק"ו הוא ומה לא הרגו אלא רק זממו נהרגין אם הרגו לא כ"ש שיהו נהרגין.

א: הטעם בזה, שהרי בכל מקום שיש ספק לפנינו הולכים אחר חזקה, ואולם במקום שיש שתי חזקות הסותרות זו לזו הולכין אחר החזקה שבנידון שבו אנו דנים עתה, ומניחים את החזקה האחרת, בכל מקום שיש כת עדות המחייבת את הנדון, ויש כת אחרת שמזמין את הכת הראשונה ועדיין הנידון קיים, הרי שתיים ושתיים ואמרי' דכיון שעליו אנו דנים, יש לנו להעמידו על חזקתו ויש לו חזקת פטור, ולפיכך מקבלין אנו את עדות הכת השניה כדי לפטרו ולהעמידו על חזקתו. ואולם, אם כבר נהרגו הנידון, א"כ אין מה לדון עליו יותר, ועכשיו הדיון הוא על העדים ולפיכך יש לנו להעמידם בחזקת פטור ולא להרגם, דלעולם הולכין אחר חזקת הנידון.

ב: "הרמבן" וכן בספר "החינוך" אומרים טעם כי כידוע ה' ניצב בקרב הדיינים והמשפט לאלוקים הוא, ולו היה הנאשם זכאי, לא היה אלוקים מאפשר להמיתו ולשפוך דם נקי, ולכן אם מת בחטאו מת.

ג: המאירי והכסף משנה מבארים שהתורה מסרה ביד בית הדין את הכח להעניש עדים זוממים אשר ביקשו להמית אדם לשווא, אולם עדים זוממים שהצליחו במזימתם עוונם הוכפל גם שקר וגם רצח, אז כשגדל עוונם מנשוא אין כבר כח ביד בית דין להענישם, ואין ראויים הם שמיתת בית הדין תכפר בעדם, אלא עונשם משמיים, כמו שמצינו (סנהדרין פה: ) אצל מי שמעביר את בנו למולך שנענש בידי בית דין, אבל מי שמעביר את כל בניו לא נענש מפני שגדול עוונו מנשוא, ואין הוא ראוי לכפרה.

ד: בספר דברי שאול תירץ ע"פ שאלתו של המגיד מדובנא מדוע עוון שנאת חינם כל כך חמור? ותירץ על פי משל:אדם הגיע לבית דין וטען כלפי חברו סטר לו על פניו, פסקו לו בית הדין שיסטור לו גם כנגדו, טען התובע שזה לא אותו דבר כי חברו סטר לו בחינם אולם הוא סוטר לו בגלל שחברו סטר לו קודם, וזה הסיבה ששנאת חינם כל כך חמור, אותו דבר בעדות כי אם כבר עשה ולא כאשר זמם לא שייך לדון בבית דין כי מה שהם הרגו את חברם בחינם, אם נצטרך להרוג אותם זה לא בחינם אלא בגלל שהם הרגו, א"כ לעולם לא נוכל לשלם להם את מה שעשו אלא א"כ הם "זממו" נקיים גם כשנהרגם, את אותו מחשבה.

שבת שלום ומבורך!