פעם שאלו אדם: "תגיד, הרכב שלך בן שמונת הספרות שנמצא אצלך בחנייה בחצר, שייך לך? אותו אדם הרים גבה אל השואל ואמר: "כן, מדוע אתה שואל?" ענה לו: "כי… אדם כמוך, ש… איך נגיד את זה בעדינות… לא גומר את החודש יהיה לו כסף לרכב חדש…. שמונה ספרות…?"
ענה לו בעל הרכב חזרה: "ברור שהרכב שייך לי ואין זה משנה מצבי הפיננסי, כל עוד מפתחות הרכב בידי – גם הרכב בידי וברשותי."
אנו מוצאים בפסוק הפותח את פרשתנו: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" והשאלה כאן בוקעת ועולה מאליה, מדוע נקט הפסוק דווקא תיבת "לך", היה לו לכתוב "שופטים ושוטרים תתן בכל שעריך" – בכדי שהם יתנו את הטון בעיר בענייני דת ויהדות וכו'.
עוד באתר:
ומדוע היה צריך הפסוק לפרט זאת גם לאדם הפרטי? ועוד "תתן לך" משמעותו שכל אחד מצווה למנות שופטים ושוטרים. ותמוה: וכי כל אחד יכול למנות שופט? והרי תפקידו של בית הדין למנות את השופטים.
אלא התשובה היא נפלאה ביותר – באה התורה ורמזה לנו דבר חשוב: כל אדם חייב למנות את עצמו לשופט ולשוטר- על עצמו! "שופטים ושוטרים תתן לך" תתן אותם אך ורק על עצמך בלבד…
ישאל האדם: "סליחה אבל יש בי יצר הרע, הוא מאש ואני בשר ודם, וכיצד אוכל לו?"
אלא נענה לו: שכמו שאדם שמגיע לבית חברו, חברו פותח לו את הדלת ומקבלו לביתו בסבר פנים יפות, כך הוא האדם, בהחלטתו האם לקבל את היצר הרע "בסבר פנים יפות" או מנגד לזרוק אותו מכל המדרגות…
ומצאנו בגמ' במסכת חגיגה (טז.) כך: "דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: מאי דכתיב (מיכה ז, ה) "אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף" אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל – אל תאמין, שנאמר: אל תאמן ברע, ואין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח, כא): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואין אלוף אלא הקדוש ברוך הוא – שנאמר (ירמיה ג, ד): "אלוף נעורי" וכו'…
אדם יכול לגבור על היצר הרע מדי יום ביומו, אבל מצד איש "עבד לאיש נרצע", הכל תלוי בבחירה האמיתית והפנימית של האדם…
חוש הביקורת של האדם כלפי מעשיו, כלפי עצמו- הם הם המפתחות לאישיות עשירה בתוכן, חזקה מול יצריו. אין זה משנה כיצד אדם זה נראה בחיצוניותו, כל עוד הוא שם בליבו שופטים ושוטרים על עצמו, לבחון את עצמו, את דרכיו. לבדוק מה טוב לעשות וממה עדיף להמנע. פעמים שהחלטות האדם כלפי מעשיו השלכותיהם רחוקות ועצומות לאין שיעור לטוב ולמוטב.
ונסיים במעשה נפלא שסיפר הגה"צ הרב אלימלך בידרמן שליט"א (באר הפרשה, שופטים תשע"ט):
שמעו נא למעשה השגור בפי הגה"צ רבי יצחק טוביה ווייס שליט"א גאב"ד ירושלים, שבימי ילדותו דר בעיירה הסמוכה לפרעשבורג (במרחק 4 ק"מ), וכשנכנסו הגרמנים ימ"ש לעיירתם לא ידע 'ראש הקהל' דשם מה עליו לעשות, מתוך חסרון ידיעה האם הרשעים פניהם לשלום או להיפך -כי באותם הימים לא הייתה כלל 'תקשורת' בין עיר לעיר, ולא ידעו בני עיר הקטנה מה נעשה בעיר הגדולה. מיהר ראש הקהל לשלוח את הנער 'טוביה' שיחיש פעמיו לעבר העיר הגדולה פרעשבורג וישאל את פי ראש הקהל דשם מה עליו לעשות בזו השעה, משהגיע אמר לו ראש הקהל שישיב למשלחיו כי המצב בכי רע ולרחמים מרובים הם זקוקים, והוסיף לומר לו הנה מלך אנגליה עתיד לשלוח הנה רכבת בת 1000 מקומות להציל על ידה את ילדי בני ישראל, ואף שלא אדע את מי להעדיף על פני מי, מ"מ משבאת הנה ומצאת חן בעיני אעניק לך כרטיס לנסיעה באותה רכבת. הנער מיהר לעירו מסר את השליחות לראש הקהל, משם מיהר לבית אביו ואמו שארזו במהרה את מטלטליו ונפרדו ממנו בלב כבד ובוכה (אז ציוותה אותו אמו -זכור תמיד בכל אשר תפנה כי יהודי אתה),– ואכן, בעזהשי"ת מצא את עצמו כעבור זמן קצר באנגליה יחד עם אלף ילדים ניצולי מלחמה…
כעבור כמה שבועות נכנס רצון בלב המלך לחזות במו עיניו את מעשה ההצלה שנעשה על ידו, לראות 1000 – ילדים הניצולים בזכותו, ושלח לומר כי הוא עתיד לבקרם ביום פלוני.
בהגיע היום המיועד העמידו את כל הילדים ברחבת העיר בשתי שורות, המלך הופיע ברוב הדר ובהתרגשות גדולה עבר במרכבתו בין שתי השורות, לפתע קפץ אחד הילדים- שהיה בעל רוח ונפש, לתוככי המרכבה ברצות לדבר עם המלך. מיד עטו עליו שומרי המלך ומשרתיו ורצו לסלקו ולהשליכו מעל המרכבה, אך המלך שראה כל זאת רצה לשמוע מה יש בפי הנער, וציווה על משרתיו להניח לו. פתח הילד בדברי שיר ושבחה על טובו של המלך שהשכיל לפעול פעולת טוב כזאת להציל נפשות רבות כל כך, אבל, הוסיף הילד כאב לבי על שאין חסדו –של המלך יכול להיות חסד וטוב בשלימות, שהרי לא מצאה נפשי מנוח כל עוד שהנני דואג וחרד יומם ולילה לגורל הורי ובני משפחתי…כאשר אינני יודע מה נעשה עמם בזה הרגע…שאל המלך את הילד למקום מגורי אביו ואמו ופטרו לשלום, ואכן, תוך שבועיים באו הנה אביו ואמו וכל משפחתו, ע"כ המעשה.
ביכולתו של הילד היה לעמוד במקומו ביראת כבוד, ולא לפתוח את פיו למרות רצונו העז לקבל את עזרת המלך, אך באותו רגע הוא בטח חשב: המלך כאן, וכמו שהביא אותי לחוף מבטחים, ביכולתו להביא גם את הורי שאני כל כך מתגעגע אליהם… ואם המלך כאן, אז יש בידי הזדמנות יקרה להביא את הורי, יש לי משפחה, ואני רוצה אותה בחזרה…
ממש שופט אמיתי על מה שהוא רוצה לומר, מה יעשה, ומה נכון לעשות. בכך הרוויח הילד את הזדמנות חייו- הצלת משפחתו.
אז כעת, אחים יקרים, כשיש חודש שלם שהמלך בשדה, והוא באמת רוצה לשמוע את הרצונות, קשיים, וצרכים של כל אחד ואחת מאתנו, בואו לא נפספס את בואו, לא נשכח את שעון החול שהולך ואוזל, ואם יש לנו מה לומר נצעק אליו אל מלכנו בתחינה ובתשובה שלמה, להיות אנשים אחרים מהשנה שעברה, בבחינת "קנקן חדש", אנשים שיודעים להיות שופטים על עצמם, ללחום ביצרם וגם לנצחו, שוק על ירך…
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!
שבת שלום ומבורך.
וא-ל-ו-ל מוצלח.
—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.
