יש מקום להודות בקושי של ימי התשובה. לא לחינם הם נקראים 'ימים נוראים'. שעות רבות בבית הכנסת, במשך ימי הסליחות, שוב ושוב מזכירים את חטאינו, עוד ועוד דפיקות על החזה כמה אשמנו ובגדנו. לא קל, וזה עוד יתגבר, עד לשיא של יום הכיפורים, שבו כל היום נהיה בבית הכנסת, עסוקים בווידוי ותשובה.
צריך לזכור שנקודת הפתיחה והבסיס להיכנס לימים האלו, היא הידיעה שכל יהודי הוא טוב גמור, ומשכן לנשמה האלוקית. ולמרות פגעי הזמן, בעומק נפשותינו, תמיד נשארת אותה נקודה טהורה, כי העוונות תמיד נשארים חיצוניים, וכמו שנאמר: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ". וכמו פך השמן הטהור, תמיד אפשר לחזור ולהתחבר לאותה נקודה.
תהליך התשובה מחייב התבוננות, כי בלי התבוננות פנימית, קשה מאד לחוות את זה, ואצל נערינו המתוקים, הכח המתבונן לא תמיד הגיע לבשלות. כמה חשוב שתהליך התשובה וחשבון הנפש שלנו, לא יחלחל לילדינו כעצבים מרירים, זועפים וכאובים. יש הרבה סיפורים על גדולי ישראל שבעיצומו של היום הקדוש לא שכחו לחייך, לומר מילה טובה, להפיג צער מיהודי על ידי הקשבה והשתתפות.
עוד באתר:
כולנו תלמידי הרבי מברדיטשוב בענין זה, שלימד אותנו כמה חשוב להתחזק ללמד זכות על עם ישראל. כולנו תלמידי הנֹעם אלימלך, שלימד אותנו להתפלל על זה: 'אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חבירנו'.
מי שנתן אבני דרך להעמיק עוד ביסוד הזה הוא רבי נחמן מברסלב (בליקוטי מוהר"ן, תורה רפ"ב, הידועה בכינוי: "תורת אזמרה"), שמאריך לבאר כיצד עצם ההתבוננות בטוב יוצרת מציאות של עוד טוב. וכמו שאומר הפסוק (תהילים ל"ז י'): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ – וְאֵינֶנּוּ". ההתבוננות על מעט הטוב שעדיין יש ברשע, מעלה אותו לכף זכות. צריך לחפש את הנקודה הטובה, ועוד נקודה טובה. בכל אדם יש נקודה כזו, גם בנערינו המאתגרים, והסוד הוא להתמקד בזה, להיות מודעים למעלותיהם, להעצים אותם, ובכך להפוך אותם למציאות.
זה לא קל כאשר היחסים בבית טעונים ומלאי משקעים. הרע יותר נוכח ודוקר. אבל כנראה אין ברירה, מטרתנו לא לנקום ולדרדר את המצב, אלא לקדם אותו. ולכן עלינו ליזום צעד ראשון, לעורר אהבתם וחיבתם של בני ביתנו בליבנו. כדאי להגדיר זאת לעצמנו כיעד.
רבי נחמן, מביא בזה עצה נהדרת: כדי להצליח לקיים את זה עם אחרים, לעשות את זה גם עצמנו. שכל אחד יקדיש זמן לחפש ולהודות על מעלותיו, על התגברויותיו. לדבר על זה לפרק זמן מסוים ביום. בעולמנו ההישגי מאד קל להתעלם מכל מאמצינו, וזו עצת היצר. כדאי לייחד זמן מסוים לדבר על הטוב שבעצמנו. נכון, אנו מחויבים לעסוק בתשובה ממעשינו הרעים, וזה ודאי נצרך לזמן מסוים לעסוק בחשבון נפש, אבל צריך לייחד גם זמן לעורר את מעלותינו.
היה מי שתיקן איזה 'וידוי' משלים, מלבד הוידוי הרגיל, כדי לסדר על סדר האלף-בית את הטוב שעשינו, בזה הלשון:
אָהַבְנוּ. בֵּרַכְנוּ. גָּמַלְנוּ חֶסֶד. דִּבַּרְנוּ יֹפִי.
הֶאֱמַנּוּ. וְהִקְשַׁבְנוּ. זָכַרְנוּ טוֹב. חִבַּקְנוּ. טָעַמְנוּ סֵפֶר.
יָעַצְנוּ טוֹב. כִּבַּדְנוּ. לָמַדְנוּ. מָסַרְנוּ נֶפֶשׁ. נִסִּינוּ. סָמַכְנוּ עָלֶיךָ.
עָשִׂינוּ מַשֶּׁהוּ בְּכָל זֹאת. פִּרְנַסְנוּ. צִפִּינוּ. קָרָאנוּ בְּשִׁמְךָ.
רָצִינוּ. שָׂמַחְנוּ. תָּמַכְנוּ. תּוֹדָה עַל הַכֹּל.
עד כאן נוסח הוידוי, וזו רק הצעת הגשה שמלוקטת מכמה נוסחים, אבל בהחלט ניתן להיות פה יצירתיים, ובהחלט כדאי להיות פה עקביים. כי כשנצליח לתרגל את השריר הזה על עצמנו, יקל עלינו ליישם גם בביתנו, וזה צעד חיוני וחשוב בדרך לבית מאושר, מחזק ובריא.
יהי רצון שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה!
—
הרב דן טיומקין הוא מחבר הספר "בוסר המלאכים"
