אני מפחד להתחתן; אני מפחד להתגרש ולהיות לבד; אני מפחד להתחיל לעבוד כי אולי לא אצליח, אני מפחד לעזוב את מקום העבודה כי אולי אתרסק, אני מפחד מעצמי ומפחד מהכישלון וגם ממה יאמרו עלי אנשים. הפחד בדרך כלל משתק בני אדם מלהתקדם צעד בחיים, איך מתגברים על הפחד, ולמה לפעמים הפחד הוא כן טוב? מנחם זיגלבוים, הקואצ'ר החרדי, לא מפחד לדבר על הפחד.
כמעט כל יום אני פוגש במשרדי אנשים שמגיעים לאימון אך הפחד משתק אותם – פחד מפני שינוי מקום עבודה, פחד מלהחליט בשידוכין, או להבדיל, להתגרש. יש פחדים שמונעים מאתנו לעזוב את מקום העבודה שלנו שכבר לא טוב לנו שם, ועוד דוגמאות למכביר. מדובר בפחד משתק המונע מאתנו מלעשות את הדברים שאנחנו חושבים שהם טובים לנו, או לפחות הנם בעלי סיכויים טובים לקדם אותנו.
מקור הפחד הוא מפני אי הוודאות. אילו היינו יודעים בצורה ברורה כי הבחורה שעמה אני נפגש למטרת שידוך, היא המיועדת לי והיא המתאימה לי ביותר, סביר להניח שהפחד לא היה קיים. אם הייתי יודע שבמקום העבודה החדש אשתלב יפה, אמצא ביטוי לנפשי וגם המשכורת תהיה טובה – בלי שום ספק שהייתי עובר לשם. דא עקא, שאיננו נביאים, ואף אחד מאתנו לא יכול לערוב שהצעד הגורלי אותו אנו מבצעים, הוא אכן הטוב והאופטימלי ביותר. רק ימים יגידו.
בפחד יש גם צד חיובי, הוא מנגנון ההגנה שלנו מפני פזיזות וחיפזון. הפחד גורם לנו לבדוק היטב שבע בדיקות לפני קבלת החלטות חשובות בחיים. כבר פגשתי לא מעט אנשים שלא היה בהם פחד, והם עשו דברים פזיזים בלי לבדוק לעומק, ולאחר מכן שילמו מחיר יקר.
הבעיה עם הפחד מתחילה כשהוא משתק ומונע מאתנו לעשות או לקבל החלטות אקטיביות שיכולות להועיל לחיינו. בגללו תמיד נבכּר להישאר באותה משבצת בה אנו עובדים, פועלים ומכירים.
עוד באתר:
איך מתגברים על הפחד?
ישנם כמה סוגים של פחד שמלווים אנשים בתקופות שונות בחייהם. בתהליך אימון אני נפגש בעיקר עם אנשים שחווים פחד מכשלון ואי הצלחה. (באימון זוגי מדובר יותר בפחד נטישה). פחד הוא רגש, ורגש הוא דבר שמציף ומשתלט על האדם. כשזה קורה, ההיגיון משתתק ומצטנף לפינתו.
אליעזר הוא יהודי חביב, בן 48 שעובד כמעט שלושים שנה בעריכה ספרותית, הגהות וכו'. בשנים האחרונות המקצוע כבר לא ממש 'מכניס' כפי שהיה בעבר. מלבד זאת, כבר אין לו את הסבלנות ואת הכוחות לשבת ארוכים מול שולחן העבודה ולקרוא את האותיות הקטנות. קשה לו. לאחרונה הציעו לו שתי עבודות חלופיות, הוא בדק את שתיהן לעומק והן היו נראות סבירות, עם מינימום סיכון – אבל הוא פוחד לעשות שינוי. הוא אפילו מודה שזה הפחד ולא הרציונאל. כשעשינו ביחד רשימה למה להמשיך / לא להמשיך בעבודתו הנוכחית, הוא הגיע למסקנה שאין שום סיבה הגיונית להמשיך הלאה במקצועו כיום. רק סיבה אחת הייתה בפיו "טובה ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ". זה פתגם יפה שמסתיר מאחוריו פחד, אך לא רציונאל הגיוני. כי באמת הייתה לו רק חצי ציפור ביד.
הפתגם העממי אומר "לפעמים הפחד מן הכשלון דוחף את האדם אל הכשלון".
כשהפחד משתלט – זו בעיה. נדרש אפוא לתרגם את הפחד הרגשי לפסים הגיוניים ושכליים. יש כמה דברים לעשות זאת, הנה אחת מהן: רישום על דף. "לפתוח" את המטרה שאליה אנו פוחדים להגיע, לפרוט אותה לסעיפים, לרשום אלו קשיים יכולים לצוץ, מה הסיכונים מול הסיכויים, איזה רשת ביטחון אפשר להציע. פתאום הפחד הערטילאי הופך למשהו ממשי מול העיניים, וזה כבר פחות מפחיד.
כעת, כשהדברים מול העיניים, להתחיל "להסתער" על המטלות והאתגרים צעד אחר צעד ולהתחיל לפתור אותם.
הפחד אינו בר ממשות
מניסיוני הרב במקרי אימון שונים, פחד הוא רגש שאין מאחוריו (כמעט תמיד) כלום. הוא נראה מרחוק כמו ענן שחור, גדול ומאיים, אך ברגע העשיה האמיתית – הוא נמוג ומתפוגג ברגע אחד. זה נשמע קצת יומרני, אבל שוב ושוב אני נתקל בכך כעובדות מהחיים. ברגע שאדם מקבל על עצמו החלטה ומתחיל את הפסיעה הראשונה בהגשמתה, שוב הפחד לא קיים. יותר מכך: בשלב הבא אנשים לא מבינים אפילו ממה פחדו.
הפחד, כאמור, הוא מאי הוודאות. הכניסה לפעולה ועצם העשיה, מנתקים את האדם מהמשבצת של אי הוודאות, ומביאה אותו למקום בו הוא מרגיש בטוח יותר. זו כוחה של עשיה אקטיבית.
אי אפשר שלא לסיים באמרה הידועה של נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט: "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו".
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות: [email protected]
