שילוב אנשים עם מוגבלות כמפתח לשינוי \ אורן הלמן

בישראל חיים יותר מ-מיליון אנשים עם מוגבלות בישראל, אבל הם נדחקים לקרן זווית. הם מופלים לרעה. סובלים מסטיגמות. הם לא באמת משולבים בחברה שלנו. הם נאלצים לנהל מלחמות מול הממסד בנושאים מהותיים ובסיסיים כמו נגישות; מיצוי זכויות, שילוב בעבודה ועוד.

אנשים עם מוגבלות סובלים מאפליה, סטיגמות, דעות קדומות והדרה. תראו כמה נתונים מסקרים שנערכו בזמן האחרון:
ל- 89% מההורים – מפריע שילדם ישתתף בחוג או בפעילות עם ילדים שמתמודדים עם מוגבלות!
48% מהציבור אמרו שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או אוטיזם!
61% לא יסכימו להשכיר להם דירה!
יותר מ-40% מבני הנוער מעדיפים להימנע מקרבה לבני נוער עם מוגבלות.
67% הודו שיירתעו מללכת לבית קפה או מסעדה שמעסיקים אנשים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית;
67% – היו נרתעים מהשתתפות בפעילות פנאי במסגרת קבוצה שיש בה גם חברים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית.

נשאלת השאלה למה, ויותר מכך – איך משנים את המציאות העגומה הזו. לפי מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדצמבר 2017, ל-15% מבני 20 ומעלה (כ- 815 אלף איש) יש מוגבלות תפקודית חמורה. יש בישראל עוד 250,000 ילדים שלומדים בחינוך המיוחד. כלומר, מדובר בכח משמעותי ובהרבה מאוד אנשים.

העצמה הסמויה הזו מתבטאת גם בכסף: מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקלים כל שנה. מחקר של משרד הכלכלה קבע שהמשק מפסיד כל שנה 7.5 מיליארד שקלים כתוצאה מכך שמשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים נפלטות משוק העבודה.

הבעיה העיקרית היא ייצוג עלוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, שהוא האינטגרטור מספר אחד בחברה:
בעוד 71% מהישראלים בגיל העבודה מועסקים במשק, בקרב אנשים עם מוגבלויות רק 51% מועסקים!

ולכן, השינוי יבוא רק ממקום אחד: שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות. לשילוב יש היבטים רבים, אבל הכל מתחיל ונגמר בעבודה. מהיום הראשון לחיינו מכשירים אותנו להצליח בחיים ולעבוד.

רוב ההחלטות שמשפיעות על חייהם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות מתקבלות בגופים ממשלתיים: משרדי ממשלה; עיריות; רשויות ממשלתיות ועוד. ושם – כמעט ולא עובדים אנשים עם מוגבלות (רק 2.2% מעובדי שירות המדינה הם עם מוגבלות). הם לא חלק מתהליך קבלת ההחלטות לגביהם. הכל נקבע לגביהם – בלעדיהם!

עובדים עם מוגבלות משפיעים על הארגונים שהם עובדים בהם והופכים להיות סוכני שינוי בתוך הארגון (כלפי העובדים והמנהלים) ובהתנהלות של הארגון מול ציבור האנשים עם מוגבלות בישראל. הם משפיעים על תהליך קבלת ההחלטות וגם על ההחלטות.

זה בדיוק הרציונאל שעמד מאחורי החוק שיזמנו – ומחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ- 100 עובדים, שנכנס לתוקף ב- 1.1.2017. מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו (תוך 5 שנים) לאנשים עם מוגבלות – בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות לגביהם.

החוק מביא לשילוב של אנשים עם מוגבלות בתהליך קבלת ההחלטות לגביהם, כי הם יהיו חלק אינטגרלי מהגופים בהם מתקבלות ההחלטות האלה. לא עוד החלטות לגביהם – בלעדיהם.

במקביל, חייבים לתקן בדחיפות את "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. זה חוק שפוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. לפי החוק, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קיצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה – הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

—

הכותב הוא מייסד דף הרשת החברתית "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה ועובד כסמנכ"ל בחברת החשמל.