"ומקללך אאור" (יב, ג)- יש שואלים מדוע נאמר "מברכיך" בלשון רבים ו"מקללך" בלשון יחיד (דהיינו, לא כתוב "מקלליך", אלא "מקללך")?
"הרלב"ג" מבאר, לפי שאוהביו של אברהם היו רבים, ושונאיו מועטים וכעין זה כותב ה"כלי יקר", "הורה כי רבים יברכוהו, אבל מקללים לא יהיו רבים אלא יחידים מוקצים ופחותים כנמרוד וחבריו, שבטלה דעתם אצל כל אדם".
"הכתב סופר" מיישב באופן אחר: לשון הרבים במילה "מברכיך" באה ללמד, שלא רק המברך הראשון יזכה להתברך מהקב"ה בזכות ברכתו לאברהם, אלא גם אחרים שמברכים רק לאחר שכבר ראו שהמברך הראשון זכה להתברך, גם הם יזכו לברכה (ובקללה נאמר לשון יחיד, כי שם לא שייך לומר זאת).
ויש שמיישבים את השאלה על פי התרגום יונתן. בתרגומו ל"ואברכך מברכיך ומקללך אאור", כותב התרגום יונתן, "ואברך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו ומברכין ית בנך, ובלעם דמלטט יתהון אילוט, ויקטלוניה לפתגם דחרב" (פירוש: אברך את הכהנים המברכים את ישראל, ואקלל את בלעם המקלל את ישראל); ולפי זה, מבואר היטב מדוע "מברכיך" בלשון רבים ו"מקללך" בלשון יחיד, שהרי "מברכיך" מתייחס לכלל הכהנים, ו"מקללך" מתייחס לבלעם. ואולי זוהי כוונת בעל הטורים שכתב: "ואברכך מברכיך- בגימטריא "כהנים המברכים בניך" .על כן מברכיך לשון רבים ומקללך לשון יחיד. ומקללך אאור- בגימטריא "זה בלעם הבא לקלל בניך".
עוד באתר:
***
"אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך, וחיתה נפשי בגללך" (יב, יג)- פשט הדברים, אל תספרי שאת אשתי, כי אם יידעו המצרים שאת אשתי, יהרגוני (כדי לזכות בך), אלא אמרי שאתה אחותי, וכך "ייטב לי בעבורך, וחייתה נפשי בגללך". והנה, החלק האחרון בפסוק, "וחיתה נפשי בגללך", מתפרש כפשוטו, שעל ידי שלא תספר שהיא אשתו, לא יהרגוהו כדי לזכות בה. אך מה פשר החלק הראשון "למען ייטב לי בעבורך"? רש"י מתייחס לכך וכותב, "יתנו לי מתנות". כלומר, שכאשר אומר אברהם לשרה "למען ייטב לי בעבורך", הכוונה היא שהמצרים יתנו לו מתנות כדי לזכות ב"אחותו".
הדברים תמוהים מאוד, וכי זה מה שמעסיק את אברהם בשעה מסוכנת והרת גורל זו? ועוד, הרי בהמשך הפרשה מסופר כיצד מלך סדום חפץ לתת לאברהם רכוש רב מאוד, ואברהם דוחה את ההצעה, כדי שלא יאמרו שסדום העשיר את אברהם, ואיך כאן יוזם אברהם ומתכנן את קבלת המתנות מהמצרים? וגם סדר הפסוק תמוה, כיצד זה שקודם דואג אברהם למתנות ("למען ייטב לי בעבורך") ורק אחר כך לחייו ("וחיתה נפשי בגללך")? הרי בוודאי שדרך אדם לומר "גם ישאירוני בחיים, וגם יתנו לי מתנות", ולא "גם יתנו לי מתנות וגם ישאירוני בחיים..".
המהר"ל, בספרו "גור אריה", מבאר את דברי רש"י כך: תכנונו של אברהם היה, שגדולי העם יתנו לו מתנות כדי לזכות בחיבתו (על מנת שיתן להם את שרה), וכתוצאה מכך יהיה אברהם בעל מעמד, וכך יפחדו ממנו פשוטי העם ולא יהרגוהו, וממילא גם יינצלו חייו. נמצא שעל ידי המתנות יינצלו חייו, וזהו הפירוש- "ייטב לי בעבורך", יתנו לי מתנות, ועל ידי כך "חיתה נפשי בגללך", על ידי המתנות תחיה נפשי ולא יהרגוני (וממילא מיושבות השאלות, כי אכן אברהם לא דאג למתנות עצמן, אלא ראה בנתינתן אמצעי לשמירת חייו).
אולם עדיין קשה מעט על עצם העניין, וכי לא חשש אברהם לעצם לקיחת שרה? שהרי נראה כאילו הוא חושב על עצמו בלבד (ניתן אמנם ליישב שלא הייתה ברירה אחרת, כי היה רעב במקומות האחרים, והברירה היא למות או לעשות כפי שהציע).
וב"דרישה" על הטור (חושן משפט, סימן רמט) מסביר הסבר המיישב קושיה זו, וגם את הקושיות הקודמות שהובאו כאן (התמיהה על עצם הרצון לקחת מתנות, ועל הזכרת המתנות לפני הצלת החיים וכו') הדרישה מסביר שתכנונו של אברהם היה, שהשרים יציעו לו מתנות וינסו להתקרב אליו במטרה לזכות בשרה, ואברהם מצידו יסרב לכל אחד מן השרים, כשהחשבון הוא שאף אחד מהם לא יעז לפגוע בו, בראותו שהוא מקובל ומחוזר אצל שרים אחרים.
שבת שלום ומבורך!
