"ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה" (לט, י)
כתב בספר ״שער בת רבים״ אמרו חז״ל שאשת פוטיפר כוונתה הייתה לשם שמים, כי ראתה בכוכבים שגדולה עומדת לה ממנו, וטעתה שלא היה ממנה רק מבתה, כמו שפירש רש״י. אמנם צריך להבין מנין ידע זאת יוסף, שרצונה מצד הרע ולא רצה לשמוע אליה הרי כוונתה הייתה לשם שמים? אלא התשובה כתובה בפסוק ״ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה״ מזה הבין יוסף שאינו מצד יצר הטוב, כי לעשות דבר טוב לא משכנעים כל כך הרבה, ומזה שהיא שכנעה אותו ולא הרפתה ממנו ״יום יום״, אות היא שמעשה יצה״ר הוא. אמר האלשיך הקדוש (במשלי ט') רבים מקשים מדוע נשתנה יצר הטוב מהיצר הרע, יצר הרע בא פעמים רבות אל האדם ודוחק ולא ינוח עד אשר יפול אצלו, לא כן מעשה יצה׳׳ט, אשר בא פעם אחת או פעמים ודיו, לכאורה אם היה מעשהו של יצר הטוב כמו יצר הרע היינו שומעים לו ואפילו עוד יותר מאשר ליצר הרע ומדוע אין דרכם שוה?
אלא, אנו רואים בעולם המסחר, שהסוחר המביא למכור סחורה טובה כמו מרגליות ואבנים טובות, הוא לא צריך להטריח עצמו לפתות את לב הקונים בדברים רבים, כי יודע בעצמו שודאי ימצא קונים רבים על סחורתו הטובה, ואם לא ימכר כאן ימכר במקום אחר, לא כן הסוחר הבא עם סחורה רעה הוא מוכרח לפתות לב הקונים ברוב דברים, ומשתדל בכל מאמצי כחו עד שימכור, זאת אומרת דבר טוב לא צריך שיכנוע, דבר רע צריד שכנוע.
עוד באתר:
כך בעניננו, יצר הטוב בא לאדם עם סחורה טובה, להדבק בה' הטוב והמטיב ולעסוק בתורה היקרה מפז ופנינים, אשר היא חיינו ואורך ימינו בעוה״ז ובעולם הבא, לכן דבריו מעטים הם, ומי האיש החפץ חיים ישמע אליו, לא כן יצה״ר בא לאדם עם סחורה רעה וסם המות, ומי שוטה ופתי ישמע אליו, לכן בא פעמים רבות ומטריח בכל כוחותיו לפתות בני אדם עד שמרבה להם חשק רב לקנות סם המות, ולכן את העבירות עושים בשמחה ובחשק גדול, משא"כ את מצוות.
כאן מרמזת לנו התורה, איך יבחין האדם בכל מעשה אם הוא מצד יצה״ר או מיצה"ט, כאשר רואה האדם שכנוע יום יום ללא הפסק, וחשקו רב ועצום לעשות אותו המעשה, ודאי שהוא מצד הרע, אולם כאשר מבחין אשר אין למעשה זח שכנוע יום יום, ואין לו בזה חשק גדול אות היא שזהו עצת יצרו חטוב.
״אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו״ (לט, כג')
לכאורה המילה בידו לא מובנת? בספר ״יד יוסף״ כתב, כי כאשר ראה שר בית הסוהר שיוסף מצליח בכל מה שעושה, הסתפק האם זאת משום שהוא צדיק וישר, וה׳ הוא שמצליח דרכו, ואם כך, יכול לסמוך עליו ולמסור לו את הנהגת בית הסוהר, או שמא הצלחתו נובעת משום שהוא בר מזל, ובגלל מזלו הוא מצליח, ואין זה הוכחה לצדקותו, וא״א לתת בו אימון ולמסור לו את הנהגת בית הסוהר.
וכיון ששר בית הסוהר היה בקי בחוכמת היד, והיה יודע לבדוק את מזלות האדם ע״י השרטוטים, לכן תפש את כף ידו של יוסף לבדיקה, והנה - ״אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו״ לא ראה שום שרטוט שהוא סימן מזל הצלחה, ובהכרח שכל הצלחתו היא מחמת שה׳ מצליח בידו, לכן מסר לו את בית הסוהר.
ו"החכם צבי" מבאר באופן אחר, על פי דברי המדרש שאומר שכפי רצונו של האדון, היה יוסף מחמם או מקרר את המים בידיו , והנה הסתפק שר בית הסוהר האם עושה זאת יוסף ע״י כישוף או לא, וכידוע מה שאמרו רבותינו שגם שד וגם מכשף כדי לבצע את מעשיהם צריכים כלי, אלא ההבדל בין שד למכשף, ששד מקפיד על כלי מיוחד ומכשף לא, כך מובא במסכת סנהדרין (סז:).
וזה כונת הפסוק ״אין שר בית הסוהר רואה כל מאומה בידו״ שלא היה בידו בעת שחימם או קירר את המים שום כלי, מזה הוכיח שאין זה מעשה כשפים, רק באשר ה׳ אתו מצליח.
