שירת ירושלים: שולמית אייזנבך על סיום הש"ס והגעגועים לדודתה • האזינו

כמידי שבוע בחצות הליל משודרת תוכניתו של הרב ישראל גליס 'גליס מירושלים', השבוע עסקה התוכנית ב'סיומי הש"ס' השונים, וכמו תמיד גם השבוע היא נפתחה עם שיריה של שולמית אייזנבך אותם היא קוראת בקולה.

והפעם השיר הראשון לכבוד 'סיום הש"ס' והשני לזכרה של דודתה הצדיקה הרבנית בלומה אייזנבך ע"ה שיום פטירתה היה בעשרה בטבת.

האזינו לתוכנית המלאה ולשירים מיד בפתיחתה:

חגיגת סיום הש"ס:

ר' מאיר שפירא זצ"ל מאיר עיניהם של ישראל ולא בכדי אלא, שופרא דשופרא שקידש שם שמים ופאר שמם של ישראל

לפני זמן קצר הייתי בלובלין ביקרתי בישיבת יח"ל (ישיבת חכמי לובלין) באותה ארץ ארורה פולין משם יצא שמעך ברחבי תבל

רצית להקים ישיבה למצויינים משם ייצאו מורי הוראה ודיינים היה חשוב לך שיהיו לתלמידים האפשרויות והתנאים הכי טובים

שיוכלו ללמוד פטורים מדאגות כך אפשר יהיה אישיות טובה לבנות הקרבת את חייך למען הישיבה שם התקיימה הכנסייה הגדולה

אך זה, "עלה על כולם" יסוד הדף היומי שחבק זרועות עולם

מה עשה אותו "הדף" ש-בורות ועם-ארצות דחף והדף איך הצליח רבבות ברחבי העולם להיות מקושרים עם הציבור כולם

בו זמנית עסוקים באותה סוגיה וכלל לא חשוב כיצד היא הגויה בניב מסתלסל, בהטעמה או בנגינה העיקר שכולם מבינים את זו המנגינה

בלילות חורף קפואים בימי קיץ שחונים לא יוותרו עמך ישראל על אלה הניגונים אותו ניגון של לימוד מתפשט בסרעפת אותה מתיקות אשר בעצמות נמסכת

זו המעלה את האדם טפח למעלה זו הנותנת הרגשה של חיבור למעלה זו המשכיחה מכאובים וייסורים זו המלטפת באהבה ומרעיפה טללים

כל מסכת בש"ס שזוכים לסיים משמשת פתיחה ורצון להתקדם וכאשר זוכים וחלפו יותר משבע שנים זורחים מתרגשים, לקראת סיום מתכוננים

ומי כעמך ישראל היודע לשמוח כמו בשמחת תורה מתרונן בכל הכח חגיגות סובבות ארבע כנפות תבל השמחה מקיפה את כולם כקשורים בחבל

וזו שמחת הפרט ושמחת הכלל היא מרקיעה שחקים וחופפת אל על היא מתקיימת בבתי מדרשות באצטדיונים ומתחמים באולמות קונגרסים ברשות היחיד והרבים

היא מורכבת מנוכחים בכל גווני הקשת מקבוצות ויחידים בבתי הכנסת אדמו"רים רבנים וראשי ישיבות קהל אלפים ורבי רבבות

שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך עומדים צפופים ומשתחווים רווחים בורא עולם, בך ובתורתך ובמצוותיך דבוקים

הזמרים משוררים והתזמורת מנגנת כולם עומדים על רגליהם ומריעים כמו בכוורת וראשי העם מעודדים ומחזקים במחיאות כפיים מתרוממים למעלה ורוקעים ברגליים

בורא עולם הבט וראה כאשר משיח יגיע, כך זה ייראה ואין זו שמחה חד-פעמית מה יפו פעמייך בנעלים פעמי שולמית

וכשכנסת ישראל מקבילה פני שכינה ומקבלת עול מלכות שמים בגיל וברעדה

ר' מאיר שפירא מי יגלה עפר מעיניך תראה את תלמידיך הם בניך ואין עוצר, הזרם גובר עד בוא ינון ילך ויתגבר

"אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו" הדרן עלך הדרן עלך הדרן עלך מאימתי קוראים?

•••••

אֲנָשִׁים שֶׁל פַּעַם: לְעִלּוּי נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית מָרַת בְּלוּמָה אַיזְנְבַּךְ ע"ה אֵשֶׁת הָרַב מֹשֶה'ל יְהוּדָה אַיזְנְבַּךְ זי"ע שֶׁיּוֹם פְּטִירָתָהּ חָל בְּי' בְּטֵבֵת וְלֹא הוֹתִירוּ שֵׁם וּשְׁאֵרִית

בְּקִתּוֹן הַמִּטְבָּח הַקָּטָן וְהַצָּר שְׁחוּחַת גֵּו וּכְפוּפַת קוֹמָה הָיְתָה עוֹמֶדֶת דּוֹדָתֵנוּ וְהָיָה לָהּ צָר עוֹמֶדֶת וּמְבַשֶּׁלֶת וְהִיא דְּמוּמָה. עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיִינוּ נִפְגָּשׁוֹת בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר לַאֲמִירַת סְלִיחוֹת "זְכֹר בְּרִית" ובי"ג מִדּוֹת, לִפְנֵי יוֹם כִּפּוּר זֶה כְּבָר הָיָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ סִפּוּר.

עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיְתָה עֲסוּקָה בַּהֲכָנַת הַ"סִּימָנִים", אֲדֻמָּה הָיְתָה וּסְמוּקָה שֶׁכֵּן זָכְתָה עוֹד שָׁנָה לִטְרֹחַ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ. לְצֹרֶךְ עַצְמָהּ וּבַעֲלָהּ, הִזְדַּקְּקָה לִמְעַט שֶׁבִּמְעַט.

הָיְתָה מְחַלֶּקֶת "סִימָנִים" לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמִי שֶׁבָּא אֵלֶיהָ לְאַחֵל שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה, הָיְתָה נוֹתֶנֶת צַלַּחַת עִם סִימָנִים וְעוֹד בְּרָכָה עַתִּיקָה לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתְמוּ לְאַלְתַּר לְחַיִּים טוֹבִים וּמְבֹרָכִים וְהָיְתָה מְלַוָּה עַד דֶּלֶת הַיְצִיאָה וּמוֹסִיפָה: "לְהִתְרָאוֹת בְּעֶזְרַת ה' גַּם בְּשָׁנָה הַבָּאָה"

דֶּלֶת בֵּיתָהּ הָיְתָה פְּתוּחָה לַכֹּל כִּי בַּבַּיִת הָיוּ מוֹכְרִים מַשְׁקָאוֹת וְיֵינוֹת וְאִם בְּשַׁבָּת נִשְׁאַרְתָּ לְלֹא יַיִן וּבִירָה כָּאן תְּקַבֵּל בְּשִׂמְחָה, בְּחִיּוּךְ וְהֶאָרָה צְנוּעָה הָיְתָה, נֶחְבֵּאת אֶל הַכֵּלִים וְאֵיזֶה מִטְבָּח הָיָה לָהּ, וְאֵיזֶה כֵּלִים! פְּתִילִיָּה בַּעֲלַת פְּתִיל כָּפוּל וְעוֹד פְּתִיל אֶחָד מַחֲבַת שְׁחוֹרָה גְּדוֹלָה לְטִגּוּן וְעוֹד סִיר מְיֻחָד.

לְמָחֳרָת חַג הַחֲנֻכָּה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הָיְתָה צוֹעֶדֶת לְעֵבֶר הַמַּאֲפִיָּה כָּל דַּקָּה מְבֻזְבֶּזֶת עוֹלָה בְּיֹקֶר כִּי בַּמַּאֲפִיָּה כְּבָר הֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת לַאֲפִיָּה לְמָחֳרָת "זֹאת חֲנֻכָּה" הָיְתָה מִזְדָּרֶזֶת לְקַיֵּם הַמִּצְוָה לִבְרֹר אֶת הַחִטִּים אֶחָד אֶחָד לְהָכִינָם לִטְחִינָה בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד לֹא הַגְּשָׁמִים שֶׁל טֵבֵת עָצְרוּ בַּעֲדָהּ זֶה הָיָה תַּפְקִידָהּ וִיעוּדָהּ לִטְרֹחַ וְלַעֲמֹל לְטוֹבַת הַכְּלָל לָהּ בֶּאֱמֶת "לֹא קָשֶׁה בִּכְלָל".

אֶת הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל הֶעָרוּךְ לַסֵּדֶר וְהַסְּדִינִים הַמְגֹהָצִים הַמְּכֻסִּים כָּל פִּנָּה וְהָיְתָה זוֹ הֲכָנָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְסֵדֶר כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת כְּלֵי הַפֶּסַח בִּתְפִלָּה וּבִתְחִינָה שֶׁהַיָּדַיִם שֶׁ"הוֹרִידוּ" יִזְכּוּ גַּם לְהַחְזִיר וְהַיָּדַיִם שֶׁ"יַּחְזִירוּ" יִזְכּוּ שׁוּב לְהוֹצִיא וּלְהַחְזִיר בֵּן אֶחָד שֶׁיָּלְדָה נִפְטַר בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד וְהַבֵּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי, טָבַע בַּכִּנֶּרֶת עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן כְּשֶׁחָזְרוּ מֵהַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה וְחָרַב עוֹלָמָם שֶׁל הַהוֹרִים הִיא נָשְׂאָה אֶת אֶבְלָהּ בְּשֶׁקֶט וּבְדוּמִיָּה וְקִבְּלָה אֶת הַגְּזֵרָה בְּנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ אֶת קוֹלָהּ צָרִיךְ הָיָה לְהַטּוֹת אֹזֶן לְכָל מִלָּה וּמִלָּה אַךְ יָדְעָה לָבוֹא וּלְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׂמָחוֹת לְנִשּׂוּאַי קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה זוּג פָּמוֹטוֹת כְּשֶׁיָּלַדְתִּי אֶת בְּכוֹרִי הֵבִיאָה בַּקְבּוּק יַיִן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, שֶׁהָיָה שָׁנִים בְּמַרְתֵּף הִיא אִחֲלָה לִי: "שֶׁתִּהְיִי אִמָּא בְּרִיאָה וַחֲזָקָה כּוֹסִית יַיִן בְּכָל יוֹם, זוֹ סְגוּלָה בְּרִיאָה!"

לֹא הִשְׁאִירָה שֵׁם וּשְׁאֵרִית אַךְ טַעַם עָדִין הִשְׁאִירָה בְּאַחֲרִית דְּמוּת מְיֻחֶדֶת שֶׁשּׁוּב אֵין הַיּוֹם כָּאֵלֶּה אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּמּוּזֵיאוֹן שֶׁל הַדּוֹר הַיָּשָׁן זֶה שֶׁקִּבֵּל אֶת הַגְּזֵרוֹת בְּאַהֲבָה וְיָדַע לְהַרְעִיף בְּרָכָה טוֹבָה.

בְּי' בְּטֵבֵת, יוֹם קַר וּמֻשְׁלָג הֶחְזִירָה נִשְׁמָתָהּ לְבוֹרְאָהּ בְּטָהֳרָה כָּל הָאַחְיָנִים וְהָאַחְיָנִיּוֹת, הַמִּשְׁפָּחָה הַגְּדוֹלָה וְהָעֲנֵפָה הָלְכוּ לְלַוּוֹת אֶת הַצַּדֶּקֶת הַדְּגוּלָה לֹא נֶהֶנְתָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כִּמְלֹא הַנִּימָה אַךְ נִשְׁאֲרָה בְּלִבּוֹתֵינוּ "הַדּוֹדָה בְּלוּמֶה הַיְקָרָה".

תְּהֵא נִשְׁמָתָהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים.