מטעמים לשולחן שבת: בא \ הרב אמיר קריספל

מדוע דווקא במכת החושך נתקשה רש"י בטעם הבאת המכה ולא הקשה כן ביתר המכות? | האם הקב"ה לא רצה שאברהם יצדיק עליו את הדין? | חידושי תורה על פרשת השבוע

אפרים דוד

ה' בשבט תש"פ, 31/01/20 08:31

א+

א-

נאמר בפרשה: "ויט משה את ידו… ויהי חשך…… לא ראו איש את אחיו" (י,כב-כג)

"ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם". פירש רש"י "חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים (בש"ר), ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו וכו', ולמה הביא עליהם חשך שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הם לוקין כמונו", ע"כ.

לכאורה קשה מדוע דוקא במכת החושך נתקשה רש"י בטעם הבאת המכה ולא הקשה כן ביתר המכות. וביותר יש להתבונן שהקדים ופירט שהיו ו' ימים חושך, וג' אחרונים יותר מן הראשונים, ורק אחר כך הקשה מה טעם הביא זאת עליהם.

ונראה לפרש, על פי המדרש שהובא בטור או"ח (סי' תל) בטעם קריאת שבת הגדול בשמה, משום שבעשור לחודש שלקחו השה, וכששמעו המצרים שלוקחין זאת לשחיטה הקהו שיניהן ולא עשו דבר למרות שזה אליליהם, ועל שם נס זה קוראין אותו שבת הגדול.

וצריך ביאור שהרי מכת החושך נשלמה בליל י"ד כמובא בברכות (ד, א), וכיון שמכת חושך נמשכה ו' ימים נמצא שתחילתה הייתה בח' ניסן, וא"כ תמוה איזה נס היה בכך שלקחו השה בשבת בי' בניסן, והרי היה להם חושך והמצרים לא ראו זאת.

אלא י"ל כיון שכל סיבת הבאת מכת החושך הייתה בכדי שיוכלו היהודים לקבור את הרשעים שבאותו הדור כמש"כ רש"י, א"כ בשבת דין הוא שאין קוברין מתים, ולא הוצרכו למכה זו, ונמצא שביום השבת לא היה להם חושך, ובי' בניסן שחל בשבת אכן היה נס גדול שהמצרים לא עשו דבר בלקיחת ישראל את השה לשחיטה.

מעתה יבוארו דברי רש"י בדיוק נפלא, שלאחר שאמר שמכת החושך התרחשה ו' ימים, נמצא שתחילתה הייתה בח' בניסן ולא בי"א לאחר שכבר לקחו השה, וקשה ע"ז דא"כ מה הנס המיוחד בלקיחת השה בשבת, הרי היה זה בזמן החושך ולא ראו זאת המצרים. ועל זה כתב שהיות וטעם נתינת המכה היא בכדי שיוכלו לקבור הרשעים, ודאי שלא נהגה מכה זו בשבת וממילא אף לקיחת השה נס גדול הוא.

–

עוד נאמר בפרשה: "דבר נא באוזני העם" (יא,ב)

פירש רש"י, שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם, אבל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם.

ראיתי מקשים איך בכלל אפשר לחשוב על אברהם אבינו ע"ה, בחיר האבות שעבר עשרה נסיונות ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, מדוע דווקא כאן חששו שלא יאמר אותו צדיק ועוד מדוע נקט את הלשון שלא "יאמר" צריך לכתוב שלא "ישאל" ועוד מדוע נקרא אברהם כאן בתואר של "צדיק".

וראיתי תירוץ נפלא וכך הוא: שדברי חז"ל אינם בתורת שאלה אלא בניחותא, שהרי אברהם אבינו בכל מאורע וניסיון שהיה עובר עליו בחייו היה מצדיק עליו את הדין, וכאן לא רצה הקב"ה שאברהם יצדיק עליו את הדין ויאמר אפילו שעבדום ועינו אותם קיים בהם ואחר כך יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אינני מהרהר אחר דינו של הקב"ה.

לכן אמר הקב"ה למשה תאמר לבני ישראל שישאלו איש מאת רעהו כדי שייצאו ברכוש גדול והתקיים מאמרו, ולא יצטרך אברהם לעבור עוד נסיון ובביאור זה מתורצות כל הקושיות כי אברהם ודאי לא יהרהר אחר מדותיו ולכן כתוב יאמר ולא ישאל והשינוי שקראו כאן דווקא צדיק כי בכל מאורע אברהם מצדיק עליו את הדין ולכן כאן יאמר בניחותא ולא בתורת שאלה "אע"פ שעבדום ועינו אותם" קיים אני לא מהרהר אחר הקב"ה לגבי שיצאו ברכוש גדול.

שבת שלום
אמיר