שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ:
מבאר רבינו האור החיים הקדוש שהניקוד של האות ת' תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה זה ניקוד צירי, שזה לשון המורה שהמלאכה נעשית מאליה, ולא נאמר תַּעֲשֶׂה בניקוד פת"ח.
ללמדינו שאם יהיה יום השביעי קודש לה', בזכות השבת 'תֵּעָשֶׂה' המלאכה הצריכה לך בששת ימים, ויהיה הצלחה וסייעתא דשמיא כאילו המלאכה נעשתה מאליה.
עוד באתר:
ובפרשת יתרו מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אלקיך', שבזכות שמירת השבת יהיה ברכה וריבוי במלאכת ופרנסת ימי החול, גם עבור יום השבת שאין עובדים בו.
וזה כוונת הפסוק, שבזכות זכירת ושמירת יום השבת, יתקיים גם המשך הפסוק 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך'.
אולם צריך ליזהר שיהיה 'שבת לה' אלקיך' המנוחה והאכילה בשבת יהיו לשם ה', ולא לשם מרגוע ומנוחה מעבודת השבוע.
ובפרשת בשלח מביא רבינו הקדוש את דברי הזוהר הקדוש 'כי ביום שבת יורד כל המזון והשפע של כל ששת ימים למעלה, והוא מתחלק כל יום ביומו'.
ובזה מפרש מה שנאמר לגבי המן, 'הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדה', ולכאורה תיבת 'בשדה' מיותרת???
אלא נתכוין לומר להם שדווקא 'בשדה' לא ימצאו את המן, אבל למעלה אדרבה דוקא בשבת נמצא המזון לכל ששת הימים.
[אור החיים ויקהל פרק לה פסוק ב, יתרו פרק כ פסוק י, בשלח פרק טז פסוק כה]
