מטעמים לשולחן שבת: ויקהל-פקודי \ הרב אמיר קריספל • צפו

נאמר בפרשה: "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב", (לו, א)

שאלו במדרש וכי בצלאל עשה לעצמו? שבכל דבר ודבר הוא אומר ״ויעש בצלאל׳׳ (והרי כולם עשו ולא הוא לבדו)? אלא על שנתן נפשו עליו ביותר, לא קיפח הקב״ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר. לכאורה קשה, מה כוונת המדרש שאמר ״על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב״ה שכרו״, וכי היה עולה על הדעת שהקב״ה יקפח שכרו של בצלאל, שצריך לחדש לנו המדרש שלא יקופח שכרו על מה ולמה?!

בפירוש ״עץ יוסף״ כתב שלא נאמר שבזה שפירסמו הכתוב נחשוב שינכו לו משכרו, לכן אמר על אף שפרסמו הכתוב לא קיפח שכרו. אבל לשון המדרש ״לא קיפח הקב״ה שכרו ופרסמו״ משמע שהיה עולה על הדעת שיקופח שכרו גם בלי הפרסום.

עוד באתר:

הדברים המלאים

דובר צה"ל בהצהרה: "מודעים לדאגה הגדולה"

קובי פינקלר

לא נרתעים

לאחר התקיפה בתימן והאיום של נתניהו: אזעקות ויירוט

קובי פינקלר

צפו

תיעוד מלב העיר עזה: מטוסי חיל האוויר השמידו רבי קומות

קובי פינקלר

נשנקה בבכי

אלמנתו של ר' לוי יצחק הי"ד בראיון ראשון: "היה מושלם"

אבי מימרן

ואפשר לבאר כוונת המדרש באופן נוסף, כי ידוע שגדלותו של בצלאל באה לו מאבותיו, דאמרו במדרש רבה על הפסוק ׳׳ראו קרא ה, בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה״ מה ראה להזכיר כאן חור? אלא, בשעה שבקשו ישראל לעבוד עבודה זרה נתן נפשו על הקב״ה ולא הניחם, עמדו והרגוהו, אמר לו הקב״ה חייך שאני פורע לך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם שנאמר ״ראו קרא ה׳ בשם בצלאל״.

בספר ״משך חכמה״ הוסיף: מהו ״למטה יהודה״? אלא לומר לך שמעלת היחוס הוא כבר משורש השבט, והוא – נחשון בן עמינדב שמסר את נפשו וקפץ לתוך הים בעת קריעת ים סוף. והאלשיך הקדוש בפירושו על תהלים (קיד) המשיך את היחוס למעלה בקודש, דהנה נאמר בפסוק ״היתה יהודה לקדשו״ ולכאורה יש להבין מהו שאמר – ״היתה יהודה״ היה צריך לומר ״היה יהודה״ בלשון זכר?

אלא, רמז רמז הכתוב כי נחשון שאב את כוחו וגבורתו מזקניו – תמר ויהודה – שמסרו נפשם וקדשו שם שמים, תמר מסרה נפשה ליפול לכבשן האש ולא להלבין את יהודה, ויהודה הודה ברבים ולא בוש, וזה שאמר הכתוב ״היתה״ – רמז על תמר, ״יהודה״ – רמז על יהודה ששניהם מסרו את נפשם על קידוש ה׳, והם אשר היו ״לקדשו״ – של נחשון והנחילו לו את העוז והגבורה.

לפי דברים אלו נראה לבאר, שאכן היה עולה על הדעת לקפח שכרו של בצלאל, כיון ששאב את כל גדלותו מזקניו הקדושים לא לו הגדולה והתפארת ולא מגיע לו שכר כל, אמנם ממשיך המדרש – ״אלא על שנתן נפשו עליו ביותר״ ־ היינו כיון שהוסיף בצלאל גם מכוחות עצמו ולא הסתפק בכח שירש מאת זקניו לא קיפח שכרו.

ובעוד אופן נראה לבאר, על פי דברי חז״ל במדרש (שמות רבה) על הפסוק ״טוב שמן משמן טוב״ טוב היה שמו של בצלאל, משמן הטוב למה שפרסמו הכתוב שנאמר ״ראו קרא ה׳ בשם בצלאל״ ביאור הדברים, כותב לר׳ שלמה קלוגר זצ״ל בספרו ״אמרי שפר״ מובא בגמרא (ברכות ז:) ״שמא קא גרים״ כלומר שמו של אדם יכול לגרום לו לעשות טוב או רע, וכתב במדרש תלפיות (פרשת האזינו) ״זכור ימות עולם״ לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו שם הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או רע כמו שמצינו אצל המרגלים ע״ש.

וכדי שלא יקנאו בו בנ״י מדוע נבחר בצלאל דווקא, אמר להם משה שמו גרם לו, "בצלאל" המורה ״בצל אל היית״ הוא אשר גרם לו להיות חכם גדול ובחר בו הקב״ה ״ראו קרא ה׳ בשם בצלאל״, וזה שאמר המדרש ״טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב״.

ובזה מיושב שפיר כיון ששמו הוא אשר גרם לו, היה עולה על הדעת לקפח שכרו, שהרי אין זה מכוחות עצמו, על זה אמר המדרש כיון שמסר נפשו עליו ביותר לא קיפח שכרו.

–

עוד נאמר בפרשה: "אלה פקודי המשכן משכן העדת" (לח,כא)

רש"י: נאמר כאן: "המשכן משכן" – שתי פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל. "משכן העדות" – עדות לישראל שוויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. יש להבין כיצד יתכן שבאותו פסוק דורשים חז"ל מחד דברי פורענות על המשכן שנתמשכן מחמת עונותיהן של ישראל.

ומאידך יש בו דברי נחמה שוויתר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל על מעשה העגל והשרה שכינתו ביניהם.

מתרצים על פי משלו של המגיד מדובנא: עשיר אחד חיפש שידוך לבנו. מכיוון שהיה זה בן יקר מידות ונעלה בתורה ובדרך ארץ, וכאמור גם בן עשירים הוא, חיפש לו אביו שידוך כמעלתו. לבסוף נמצאה כלילת השלימות בתו של סוחר עשיר. הלך אבי הבן אל בית הורי הכלה כדי להיפגש עימם ולסכם את התנאים לשידוך המדובר.

בהיכנסו אל הבית פנימה שמח לראות כי אכן בית עשירים הוא זה. בכל עבר היו מונחים חפצי ערך וקישוטים שערכם רב מאוד, גם הכיבוד הוגש לו בכלי זכוכית יקרים משובצים באבני חן. חשב האיש לעצמו – אכן שידוך נאה ויאה הוא זה! כעבור זמן בא שוב אבי החתן כדי לקבוע עם המחותנים את סדרי החתונה אולם כאשר נכנס אל הבית פנימה חשכו עיניו… אין כל זכר לכלים הנאים.

הבית ריק מכל וכל… הפעם הוגש הכיבוד בכלים פשוטים… מדוע זועפים פניך? שאל אבי הכלה. אומר את האמת – ענה אבי החתן – ספק נכנס לליבי… היכן הם כל הכלים הנאים והיקרים?… פשוט מאוד – נענה אבי הכלה ואמר – הוצעה לי עיסקה בסדר גודל עצום ומכיון שהכסף אינו זמין בידי לעת עתה נזקקתי להלוואה גדולה, משום כך משכנתי את הכלים היקרים. בעוד זמן מה תמומש העיסקה ובעזרת ה' ארוויח סך עצום ואשיב לעצמי הכל כבראשונה.

אם כך – נאנח אבי הכלה בהקלה – הכל בא על מקומו בשלום! לרגע חששתי כי כל תצוגת הכלים המרהיבה שראיתי בביתך לא הייתה אלא הצגה… חששתי שמא שאלת אותם רק כדי להרשים אותי ובאמת הנך חסר כל… הסברך הניח את דעתי לגמרי! כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – בית המקדש אמנם נתמשכן בעוונותינו הרבים אולם לא אבדנו לגמרי, בבוא העת ירד מן השמים בית המקדש השלישי וישוב הכל על מכונו כבתחילה! במהרה בימינו אמן "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"

שבת שלום
אמיר