הפרשיות האחרונות שבספר שמות, מתעסקות באסיפת ובהבאת התרומות למשכן, נביא כאן בסייעתא דשמיא, כמה נקודות על רבינו האור החיים הקדוש שהיה מתעסק באסיפת ובחלוקת צדקה לעניים.
באחת מאגרותיו, מספר רבינו האור החיים הקדוש על טרחתו לקבץ מעות לעניים בערב חג הפסח, וזה לשונו הקדושה: 'וכמה טרחות טרחתי בשביל עניי העיר, עד כמעט נעשיתי כמוכס'. [פירוש של 'מוכס' הוא ממונה מטעם המלך ליטול מיסים מבני המדינה]
ובספרו ראשון לציון על יורה דעה, כותב רבינו הקדוש על המצב הקשה של העניים, וזה לשון קודשו: 'מה שאנו רואין בעינינו בעוונות, שכלתה פרוטה מן הכיס, ורבו העניים, ואין כח ביד הגזברים לגבות צורך העניים לרביע פרנסתם.
עוד באתר:
ובהקדמתו לספרו הקדוש 'אור החיים' על התורה, מתאר רבינו הקדוש את העול הגדול הרובץ עליו עוד מימי צעירותו, ובתוכם הוא מונה על דאגתו לצרכי העניים, וזה לשון קודשו: 'מַשָּׂא הַנִּצְרָכִים. לֹא לְחַלֵּק בִּלְבַד, אֶלָּא לִגְבּוֹת וְלִסְפּוֹת וּלְחַלֵּק, וּלְהָצֵר בִּמְצֻמְצָמוֹת צְרִיכִים רְאִיָּה שִׂכְלִית, לָזוּן נֶפֶשׁ אֶבְיוֹנִים צַדִּיקִים וְטוֹבִים'.
פירוש דבריו: 'משא הנצרכים' – שהיה נושא על עצמו את העניים הנצרכים, 'לא לחלק בלבד' – לא רק לחלק להם צדקה ממה שאחרים אספו, אלא, 'לגבות' עבורם מבני העיר, 'ולספות' – לחלק לחלקים קטנים, וגם להוסיף להם משלו, 'ולחלק' המעות לעניים.
ומכיון שהעניים רבים ואין המעות מספיקות די צרכם צריך לצמצם מחלק כל אחד ואחד, 'ולהצר במצומצמות' – וכדי להקטין ולהוריד מהחלק הקטן והמצומצם שהגיע לכל אחד, 'צריכים ראייה שכלית' – להתבונן ולדעת ממי לצמצם ולמי לתת יותר, בכדי 'לזון את נפש האביונים הצדיקים וטובים'.
גם ידוע שבעיר סאלי, נהג רבינו הקדוש לחלק בכל ערב שבת בשר לכבוד שבת קודש דווקא לעניים תלמידי חכמים, ולא נתן לאחרים אפילו שהיו עשירים גדולים, כי הוא הקדיש זאת במיוחד עבור תלמידי חכמים.
[אגרות ותשובות רבינו חיים בן עטר עמ' פז; ראשון לציון, יורה דעה, סימן רנו; ספר אור החיים הקדוש, בהקדמה לספר]
חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל
