וכך היא כותבת:
סדר פסח לבד בפעם הראשונה….
לגבי כל המתקשים לעכל את הרעיון, אני חווה אותו כרגע משני הצדדים, גם מן הצד של הילדים המארחים את ההורים שלהם כבר 8 שנים וגם מצד ההורים המארחים את הילדים הנשואים שלנו.
עוד באתר:
קשה לי להפנים ואפילו דמעות עולות בעיני מהמחשבה שח"ו לא אזכה השנה לארח כבכל שנה את הוריי ובפרט את אבי שיחיה שמנהל את הסדר אצלי בבית ביד רמה, ויותר מכך אני 'פוחדת' שאם יחזרו ל"סדר" אצלם בבית, שנה הבאה אולי יחליטו מראש ככה, אבל אני מבינה שזה מה שאלוקים הכתיב כרגע וברור שזה.הכי טוב בעבורם, למזלי או אולי למזלם אחותי גרה קומה מעליהם וזה כמעט שגרים יחד אז אני יודעת שהם בידיים מעולות והכי טוב להם כך.
לגבי הילדים הנשואים שלי, זה כמעט בלתי נתפס, בעלי, בטוח שזה לא יקרה! אני מתחילה לתת לזה קצת דריסת רגל אל תוך הלב ועם כל זה שזה נראה הזוי, אני קולטת גם את הפאניקה של הזוגות מהאופציה הזו. אז מה שמנסה להעביר פה לכל הפוחדים מפעם ראשונה, אתם צודקים,זה מלחיץ, כי זה בדיוק כמו כל דבר לא ידוע שגורם לפחד. הקפיצה ממעגל החוזק של הידוע והמוכר היא תמיד מאתגרת וזורעת בלבול, אולם מעבר אל מעגל הצמיחה יכול לחולל נפלאות עם קצת אומץ…
בקיצור בשביל לנסות לעזור ולפשט לכם קצת וכדי למוסס מעט את הנד הגבוה הזה, הנה כמה תובנות:
פסח עם ילדים קטנים הוא שונה מכזה עם סניף של ישיבה מורעבת תמידית. אז הנה לכם כבר משהו שקל לכם יותר ממני……?.
האוכל הוא אותו דבר בדיוק, רק קצת יותר משמין. מי שמבשלת כל השנה אין לה מה לפחד, בדקתי – אלו אותם תפוחי אדמה….(קצת יותר מעצבנים עם שקעים לפעמים) אבל מתבשלים אותו דבר.
שניצלים בציפוי קמח תפוחי אדמה, אצלי בכל אופן הילדים מטורפים על זה, מחבת גריל גם עובדת שעות נוספות… (זה בשביל הנשנוש, בין הארוחות לפני שצועקים שרעבים).
עוגות של היום, מרשם טוב יכול לשמש במיליון אופציות. כיוון שהן עוגות חנק, אחרי מעט מהן, כבר לא צריך כלום, מצד שני כשהן יוצאות מהתנור אני מגלה שלא משנה שהכנסתי 18 עוגות בנגלה ראשונה, תמיד בחוץ איכשהו אני אספור בקושי 9…מצד שלישי, כנראה הן היו טעימות מאד, אז שאפו לי.
יש לכם תנור יש תבניות חד פעמיות אתם מליונרים… .שאני אספר על העוגות שאפיתי בסיר פלא וסיימתי ספר תהילים להצלחתן ובכל זאת נפלו???
יש לכם בשר, יש בשר טחון הכל מתבשל בדיוק כמו בכל השנה.
יש לכן דגים,אתן ברות מזל…אצלינו בסערט ויז'ניץ לא אוכלים דגים, זה מאתגר אותי להכנה של קרוב ל-300 קציצות פאלשע פיש (דגים מדומים) בכל מיני רטבים, משום מה לא עובדת על ילדיי גרסת המרי אנטואנט של ."אם אין לחם תאכלו מצות" – הם עדיין……רעבים…ועדיין מחפשים.
אז יש מרשמים חמודים לעוגיות וגלידות ויש פירות וירקות. לאלו שמורחים על מצות, אומרים ששוקולד על מצות זה אחד הדברים….מודה לא ניסיתי, שנה שעברה עשיתי ניסוי .אמרתי שכל אחד יכול לחמם לקחת להכין מתי שבא לו, בתנאי שמנקה אחריו…נחשו מה…פתאום הם כבר לא היו כל כך רעבים.
זה השעמום…והשנה הוא ארוך מהרגיל, מה שבעצם גרם לאוזניים שלי כבר כל כך להתרגל ל"אמא אני רעב" מה יש לנשנש, כך שבפסח כבר חושבת שאהיה אדישה לגמרי?.
אז ככה בערך לסיכום: פסח בבית בלי אריזות, זה נהדר, פסח עם אורחים הוא מקסים, אבל אם כך נגזר, אז זה בדיוק הזמן לשבת עם הילדים ולספר להם באמת את סיפור הגאולה, זו האחריות של האבות ויש ספרים מדהימים שנותנים הכנה שיכולה להתאים לכל גיל. פתאום תגלו שזו חוויה מסוג אחר.
עוד לפני זה, התחושה אחרי שמכשירים מטבח במיוחד בפעם הראשונה וכל שנה מחדש, היא כאילו משהו התנקה אצלי מבפנים – זה ממש כפשוטו. זה זמן מדהים לגלות כמה הבעל ישמח לתת יד בפרוייקט, כי הגברים בד"כ מתחברים למשימות משנות עולם, וכן להתארגן לפסח פעם ראשונה זה משימה משנת עולם.
תזכרו, שחיתנו אתכם כי חשבו שאתם גדולים מספיק להתנהל לבד…אז תוכיחו לכולם שהם צדקו.
יש מציאות חדשה, אפשר להתווכח איתה ואפשר לזרום איתה, לא תוכלו לשנות אותה, אבל תוכלו לשלוט בתגובה שלכם אליה.
סדר משפחתי גרעיני גם למשפחות עם קטנטנים יכול להיות מדהים, אם יהיה מותאם, אם תחלמו על סדר מלכותי כמו אצל ההורים, זה יתנפץ לכן באכזבה ענקית. הילדים הם העיקר. תרדו לרמה שלהם, תתחפשו לאליהו עם מקל ותראו שזה אפשרי ליהנות גם ככה. פשוט, כי זה מה שאלוקים רוצה מכולנו עכשיו.
אתם תבינו אחרי שתחוו, ואני מקווה שהועלתי במשהו…
ולילדיי הנשואים.. הכל נכתב רק למקרה שכך יוחלט, (אין פה שום רמז…) בתקווה גדולה ובתפילה שנוכל לחגוג כולנו יחד בבית המקדש בגאולה השלמה ולאכול מן הפסחים והזבחים… זה כבר יהיה עניין של הקב"ה, להאכיל לי את הגדוד…..
