מאמר א': 'נס החגבים'
בפרשתינו כותב רבינו האור החיים הקדוש על ענין אכילת החגבים שהיו נוהגים לאכול במרוקו, והוא מוכיח מן הכתובים לאסור באכילה את החגבים שהיו נוהגים לאכלם במרוקו.
וכך כותב רבינו הקדוש: 'והנה מיום שנשמעו דברי במערב, ופירשו מהם הרבים, לא נגע ה' עוד במכה זו (חגבים) ולא נראו זה יותר משתים עשרה שנה, כי תורה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות'...
עוד באתר:
ובספרו 'פרי תואר' כותב רבינו הקדוש, כי מן השמים הראו סימנים על פסיקתו, וזו לשונו: 'והפרשתי כל יחידי בני עירי מהם, ואחד מהם שלא שת לבו לדבר זה, הראוהו בחלום שהיה אוכל שקצים ורמשים, והעירוהו כי הם הארבה (חגבים) שאכל בו ביום. וכמה הערות עשה ה' והצדיק הדברים'... וגדול הנס האחרון שעשה ה', שתמיד דבר רגיל היה לבוא מין זה (של החגבים) לשתים או לשלש שנים, ומשעה שפירסמתי איסורם וחכמי העיר הטו אזנם ואסרום, מאותה שנה לא נראו עוד במערב למעלה מעשרים שנה'...
[אור החיים שמיני פרק יא פסוק כא; פרי תואר סימן פא סעיף קטן א]
מאמר ב': 'מאכל איסור מטמטם הלב אפילו בשוגג'
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר את שינוי הלשונות של 'שיקוץ הנפש' לבין 'טומאת הנפש', שיש הבדל במאכלות אסורות, בין אכילה במזיד לבין אכילה בשוגג, שצריכים עם ישראל להיזהר לבל יכנסו לפיהם מאכלות איסור ואפילו בהיסח הדעת, כי במציאות הזה של הטימטום דין השוגג כדין המזיד, כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש האדם אפילו בהיסח הדעת.
אלא שנשתנה סוג וחומר הפגם בין שוגג למזיד, שבמעשה המזיד נעשה הנפש בעצמו 'שקץ', ובמעשה שוגג, הנפש 'תיטמא ותיטמטם'.
עוד מוסיף רבינו הקדוש, כי האוכל משרצים תיעשה נפשו עצמה בחינת 'שרץ', וזהו כוונת הפסוק 'אל תשקצו את נפשותיכם' שלא תעשו גוף נפשכם ל'שקץ', על ידי אכילתכם.
[אור החיים שמיני פרק יא פסוק מג]
שבת שלום ומבורך ובשורות טובות לכל בית ישראל
