יו"ר ארגון נהגי האוטובוסים מזהיר: הקורונה מסכנת אותנו

נגיף הקורונה: מותו של נהג האוטובוס ומותם של נהגי אוטובוס ברחבי העולם מעלים שוב את זעקת עובדי התחבורה הציבורית מתריעים: "אנחנו בסכנה"

אפרים דוד

כ"ו בניסן תש"פ, 20/04/20 12:48

א+

א-

ההסתדרות הלאומית ישראל גנון

אוטובוס ציבורי People go on bus of Dan company in Tel Aviv on June 30, 2011. Public transportation in the Dan region will undergo a revolution on Friday when the second stage of the reorganization of the bus system in the Tel Aviv metropolitan area goes into effect. The plan, cancels, replaces and changes public transportation lines in the Tel Aviv area. Photo by Yossi Zeliger/FLASH90 *MAARIV and AGENCIES OUT** *** Local Caption *** ??????? ?? ?????? ??? ?? ?? 5 ??????? ?????? ???????

הציבור הרחב מבקש כבר שנים ובצדק שיהיו לנו במדינה תחבורה ציבורית ראויה המתפקדת על ידי נהגי אוטובוסים באיכות ובמעמד כפי שאנו רואים במדינות המערב ובימים אלו לפני החזרה לשגרה ההדרגתית אנו נמצאים בהזדמנות נדירה לחולל שינוי מקצועי, איכותי ושירותי.

רק חבל שהמדינה על כל גווני הקשת הפוליטית איננה מוכנה להכיר עדיין במקצוע שקרוי "נהג אוטובוס".
למה אני כותב את כל המאמר הזה? אפשר לראות דוגמא מהתחבורה בציבורית בלונדון שם כבר ניתנו הנחיות לעלות רק מהדלתות האחוריות, להפסיק את הגבייה מהנוסעים ולנתק את מרחב הנהג מהנוסעים באופן מוחלט, 26 נהגי אוטובוס נהרגו מהקורונה רק בלונדון עצמה ולכן קיבלו את ההחלטה שכתבתי, אצלנו לצערי עדיין מתמהמהים עם ההחלטות להגנה על הנהגים והנוסעים ורק לפני כשבוע שילמנו כבר מחיר בחיי אדם כאשר נהג אוטובוס נדבק ונפטר מהקורונה.

בכל פעם שמתרחש חלילה אסון או איזו תקלה קשה אחרת בתחבורה הציבורית לקהל הרחב וגם לתקשורת יש אשם קבוע עליו ניתן להצביע מיד וזה נהג האוטובוס. מדוע נהג בחוסר ערנות? מדוע לא ישן טוב בלילה? מדוע לא מצא זמן לנוח במהלך יום עבודה, שהתחיל בחמש לפנות בוקר והמשיך עמוק לתוך שעות אחרי הצהריים ואפילו אל שעות הערב המאוחרות.

למעשה כל תחלואי ענף התחבורה הציבורית נופלים באופן אוטומטי על כתפיו של נהג האוטובוס. ואיש לא שם לב לכך שבמדינת ישראל של שנת 2020 עדיין מסרבים בעקשנות להכיר בנהג אוטובוס, שחיי 50 נוסעים לפחות נתונים בידיו בכל שעה נתונה, כבעל מקצוע ייחודי שצריך גם תנאי עבודה סבירים והוגנים וגם סביבה מקצועית תומכת שתעניק לו, לא רק רכב בטיחותי שעומד בכל התקנים הנדרשים, אלא גם תשתיות ראויות כחדרי התרעננות, חציצת הפרדה בין הנהג לנוסע וכן, גם השתלמויות וידע שיצדיקו את כל האחריות הכבדה הזאת שכאמור כל כולה נופלת על כתפיו.

איך זה מרגיש כשאתה, בתור נהג אוטובוס, עובד למעשה ב"מקצוע לא מוכר"? הנה כמה דוגמאות שמרתיחות את הלב:
קחו למשל את עורכי הדין, רואי החשבון, חשבי השכר, יועצי המס ועוד שורה ארוכה של בעלי מקצוע. כל אלה כבודם במקומם מונח. אמנם אין להם שום אחריות ביד לחיי אדם אך בכל הקשור להכשרה מקצועית מצפים מהם, או ממי שמעסיק אותם, שידאג להם להכשרה מקצועית תקופתית, כדי שיישארו כל הזמן עם היד על הדופק בכל הקשור להתפתחויות וחידושים בענף המקצועי אליו הם משתייכים.

בענף האוטובוסים לעומת זאת, אין מציאות כזאת שנקראת השתלמות מקצועית תקופתית. ואין גם שום חברה פרטית או גורם ציבורי שמרגישים עצמם מחויבים לעדכן את הנהג, שאחראי על שלומם של הנוסעים, בכל מה שקשור בהתקדמות שחלה בענף לאורך השנים או במסקנות והפקת לקחים מתאונות דרכים במעורבות אוטובוסים.

כל מי שגולש קצת ברשת, מכיר ויודע שיש כיום ידע עצום בעולם, בכל הקשור למצבים תחבורתיים פרובלמטיים אליהם עלולים נהגי רכב ציבורי להיקלע. כיצד ייתכן שלמרות זאת, עד היום אין שום גורם מקצועי שמארגן השתלמויות בהם יוצגו לנהגים כל אותם מצבים שמחייבים אותם לזהירות מיוחדת ולהכנה לאפשרות שמצב כזה יקרה גם להם.

במקום ידע ומידע נדמה שהדבר היחיד שמעניין את המעסיקים וגם את הרגולטורים ממשרד התחבורה זה שהנהג החדש או הוותיק "יתפוס כבר את ההגה" ויתחיל כבר לנהוג…

ואם זאת הגישה הרווחת בישראל, שנהיגת אוטובוס איננה מקצוע מוכר אלא עוד עיסוק אחד מיני רבים כמו לדוגמה: "מוכר ארטיקים", "זבן בחנות", "מנקה חלונות", משמע ניתן בעצם לגייס לענף התחבורה הציבורית "כל אחד" להעביר אותו קורס נהיגה קצר על אוטובוס ו…קדימה לעבודה.

המצב הזה מגיע עד כדי אבסורד מוחלט כאשר אנו רואים את משרד התחבורה משקיע מצד אחד מיליארדים בסלילת נתיבי נסיעה, ובסבסוד התחבורה הציבורית בישראל וחברות התחבורה פרטיות שגם משקיעות סכומי עתק בייבוא אוטובוסים המצוידים במיטב הטכנולוגיות המתקדמות. אך מי שבעצם צריך להפעיל במו ידיו את כל המערך התחבורתי העצום הזה, מתקבל לעבודה ללא כל בדיקה, ללא כל הכשרה ייחודית למעט שלב הוצאת הרשיון.

והתוצאה הסופית – גם תחבורה ציבורית בלתי יעילה שלא יודעת לעמוד בזמנים וברמת בטיחות לקויה בלשון המעטה עקב הגדרות זמנים לא הגיוניים ותשתיות שלא קיימות. וגם נהגים שמתייחסים אליהם מלכתחילה כבלתי-מקצועיים ולכן השירות שהם נאלצים לתת לציבור הרחב אף הוא בלתי אפשרי בהתאם לתנאי עבודתם..

אלא שהנהגים הם כאמור האחרונים שאשמים במעמדם המקצועי יש מי שאחראי למצב הזה ומולו צריכה להיות התארגנות אחרת, כזאת שתגרום לדברים להתחיל להשתנות!

אירגון נהגי האוטובוסים בישראל שם לו למטרה לפעול בנחישות מול כל הגורמים הרלוונטיים לענף כדי להביא להכרה מקצועית מלאה בנהגי אוטובוס.

מהנהגים אנחנו מצפים להמשיך להתגייס ולתמוך במהלך הזה שיביא להתאגדות אחת של כל נהגי האוטובוס במדינה. ובמהלכים נכונים להפסיק את הזלזול בנהגי האוטובוסים ולקדם את ההכרה במקצוע על כל המשתמע מכך.

המהפכה בענף האוטובוסים החלה. נהגי האוטובוס חייבים להיות שותפים מלאים לכל המהלך יחד עם הרגולציה ורק יחד ננצח ונצא מהמשבר לעתיד מקצועי ואיכותי למען הנהגים ובעיקר למען נוסעי התחבורה הציבורית בישראל!

הכותב: ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי האוטובוסים בישראל מבית ההסתדרות הלאומית